מציג עמוד 72 מתוך 1702 תוצאות
מאמר חדש על תפיסת החברה כרגישה לנפגעים והשפעתה על ניהול מבצע / פודקסט "מערכות": כיצד מנצחים מלחמה בלי מגפה, וכיצד הפתעה בסיסית־אבסורדית מתכתבת עם 7 באוקטובר / מאמר חדש על יצירת אסטרטגיה תקפה / חיסון קוגניטיבי כהכנת הגורם האנושי ללחימה / 100 שנים להולדת מאיר שמגר / מאמר בנוגע להיבטים עיוניים ומעשיים בהתפתחות מושג הנגד
מאמר שכתבו תא"ל ישראל פרידלר ו־א' על מערך המילואים במלחמה והתמודדות בהווה ובעתיד בלחימה מתמשכת / מאמר חדש מאת סא"ל (מיל') ד"ר שאול ברטל על אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית "מבול אלאקצא" / מאמרם של פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן על המדרון החלקלק המוביל מ"כפיפות יתר" לעבר ה"פרגמנטציה" של הצבא בישראל / מאמר חדש מאת יאיר רמתי ואל"ם (מיל') ג׳ על לוחמת האוויר במבצע "עם כלביא" באספקלריית תפיסת היתרון האיכותי הצה"לי / 44 שנים למותו של משה דיין
נכון יהיה לאמץ מודל המפתח מפקדים ביבשה שבו הם מבצעים תפקידי פיקוד ומטה ביחידות מחילות שונים וכן תפקידי מטה מבצעי
אחד ממאפייניו הייחודיים של המקצוע הצבאי הוא שלרוב בעל המלאכה אינו עוסק בו רוב הזמן. על כן יש חשיבות גדולה ללימוד המתרחש במלחמות, בעבר ובהווה, לטובת אתגרי העתיד. עליית תחום האוסינט המופרט – מהמלחמה באוקראינה ועד "בית וגן" בג'נין – כמקרה בוחן
שש החלטות התקבלו בלונדון בשנים 1948-1947, ובעקבותיהן בוצעו פעולות במזרח־התיכון. המהלכים האלה עיצבו את מסגרת העל של מלחמת העצמאות - גם אם במקרים רבים הם לא התממשו לפי המטרות והתוכניות המקוריות של הבריטים
"כל מפקד אשר יטען שהוא עסוק מכדי לקרוא, ימלא שקים בגופות חייליו" (גנרל ג'ים מאטיס) "קרבות בכף היד" הוא מיזם משותף למחלקת מת"ת בזרוע היבשה ולמכללה לפיקוד הטקטי שבמכללות הצבאיות. בבסיס המיזם קיימת ההבנה כי לימוד לקחים מקרבות קלסיים והטמעתם הם חלק מהותי מאמנות המלחמה
נראה כי הצבא הרוסי אינו לומד מהלקח שלימד את הכוחות הגרמניים במלחמת העולם השנייה בקרבות בסטלינגרד, ואף לא מזה שחווה בלחימה באפגניסטאן, כאשר השבטים האפגאנים שניהלו מולו לחימת גרילה בהרים ובעמקים הצליחו להביסו ולסלקו. לקחים שתקפים גם לאוקראינה 2022
יש לומר ברורות: התכנון הצבאי איננו בגדר מדע מדויק: אין הוא דומה לאחד המדעים הטכניים, אף לא לתכנון בשטח טכני מובהק
היחסים בין ההגנה ובין הדרוזים שהחלו בתקופת המרד הערבי ונוצרו מתוך מצוקה משותפת, צמחו בהדרגה אך בנחישות הודות לאנשים שכנים שראו וחשו באופן דומה את השטח. מורשת אנשי החזון והמעשה, היהודים והדרוזים, בשנות ה־30 ובשנות ה־40 היא דוגמה ומופת לתעוזה, לנחישוּת וליכולת ביצוע