לחימת חזבאללה לצד הצבא הרוסי בסוריה והשפעתה על המלחמה הבאה מול צה"ל

בין עזה לדמשק: מה ניתן ללמוד מהלחימה התת־קרקעית בסוריה

לקחים טקטיים מלחימת חטיבת הנמר של הכוחות המיוחדים בצבא סוריה

עוצמת האש כמסגרת אורגנית בחיל הצנחנים הרוסי לאחר רפורמת ''המראה החדש'' ב־2008

תוכנית ההגנה הגרמנית

21 בדצמבר 1943: הקרב על הפאה הדרומית של אורטונה

25 בדצמבר 1943: הקרב מכיכר העיריה לכיכר סַן טוֹמָסוֹ ועל כיכר סַן פְרַנְצֶ'סְקוֹ

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת

אין פיקוד אחר

צה"ל נדרש לאמץ את "פיקוד משימה" כפילוסופיית הפיקוד הבלעדית, ועדיף לכנות אותה בפשטות "פיקוד". באמצעות לימוד הפילוסופיה הזאת והכלים המעשיים שהיא מציעה נכשיר את כלל המפקדים

האם נכון לוותר על המפעיל האנושי במערכות לחימה אוטונומיות

עם התקדמות היכולות הטכנולוגיות ומורכבות המערכות האוטונומיות נשמעת לאחרונה הטענה שאין יותר צורך באדם לשם הפעלת המערכות. ואולם הניסיון בהפעלת מערכות מסוג זה במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, ב־20 השנים האחרונות, מוכיח אחרת