עשתונות 5: ההתקפה הקיברנטית - קווים משפטיים לדמותה

הטרילוגיה של המערכות העוקבות

החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20 מרבית העימותים הם א־סימטריים ופורצים ביוזמת הצד החלש במגמה לשנות את הסטטוס־קוו. הצד החזק בעימות מתמודד עם האתגר הזה באמצעות סדרה של מערכות עוקבות שמטרתן ליטול את היוזמה ולהכריע את העימות לטובתו -עד כה במידה מוגבלת של הצלחה

המשטרים המלוכניים במזרח התיכון - האם הם הבאים בתור?

עד כה הפגינו המונרכיות בחצי האי ערב עמידות יוצאת דופן בסערות ”האביב הערבי“. במאמר נעשה ניסיון להסביר מהו סוד העמידות הזאת ולברר האם היא תימשך גם בשנים הבאות

מבעיה מקומית לבעיה קיומית: אבחון וטיפול אסטרטגי במלחמת "חרבות ברזל"

לנגד עינינו מתנהלת כיום מלחמה שאינה צבאית רגילה, ובוודאי שאינה עימות מוגבל. לא מספיק להכות את גדודי חמאס מכות קשות, ואף לא לפרק את יכולותיו הצבאיות. לתוצאת המערכה השפעה ישירה על המהלכים בכל הגזרות האחרות. כך תשוקם רגל ההרתעה החסרה כרגע בביטחון הלאומי של ישראל

בניית כוח ההרתעה העצמאי של ישראל: המשכיות מול שינוי

התנתקות ממדיניות העמימות - כפי שמציעים באחרונה גורמים שונים - לא תחזק את יכולת ההרתעה של ישראל. כבר היום בעייתה העיקרית של ישראל אינה מחסור באמצעים להפגנת כוח אלא היעדר לגיטימציה - פנימית וחיצונית - להפעיל אותם

מלחמת "שלום הגליל" : המהלכים הצבאיים העיקריים

בין אסון למשבר

בכל עימות עתידי צפויה ישראל להיתקל במאמצי דה־לגיטימציה. כדי להתמודד עם טענות כאלה יש קודם כול להגדיר מהו משבר הומניטרי

לחימה אסימטרית ותפיסת הביטחון של ישראל

בגלל נחיתותה הבולטת של ישראל מול אויביה במשאבים, בשטח ובכוח אדם עליה ליצור בכל עימות - בין אם נגד מדינות ובין אם נגד ארגונים - אסימטרייה שבה תביא לידי ביטוי את יתרונותיה היחסיים ותבטל את יתרונותיהם היחסיים של אויביה

עלייתו של "הגל הירוק" -התעצמות הזרם האסלאמי בצל הטלטלה האזורית-וההשלכות על ישראל

התחזקות הזרם האסלאמי היא מאפיין מרכזי של הטלטלה האזורית וביטוי להשתנות העמוקה של החברות במרחב. מבחינת ישראל אין הכרח בהתפתחות עימות בינה לבין המרחב האסלאמי ”החדש“, וייתכן דו-קיום ממושך, גם אם שברירי וקר

"לטפס מן הבאר": התמודדות עם אירוע משברי

האתגר: משבר הוא אירוע שבו בנקודת מפנה משמעותית קיימת תחושת חוסר במשאבים פנימיים הנדרשים כדי להתמודד עם השינוי. אפשר לתאר שני סוגי משברים: אקוטי – נקודתי, בעל עוצמה גבוהה ומידת ניבוי נמוכה; כרוני – אירוע מתמשך בעל עצימות בינונית או נמוכה. משבר יכול להיות ברמת הפרט, הצוות, הארגון ואף החברה כולה, ובשעה שברמת הפרט הסממנים למשבר קלים יותר לזיהוי וכוללים אספקטים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים, הרי שברמת הארגון הם קשים יותר לזיהוי וכוללים אספקטים כמו שינויים במבנה ובחלוקת העבודה בארגון, אובדן אמון בפיקוד, ושינויים באופני התקשורת בתוך הארגון ובין הארגון לסביבתו החיצונית.