דבר העורכת

לראשונה זה זמן רב יוצא גיליון של כתב העת, כאשר התחושה במדינה היא של “אחרי המלחמה”. עם זאת, נכון יותר לומר שמדובר ב”הפסקה בלחימה”. חיילים נמצאים עדיין בעזה, בלבנון ובסוריה, חיילי המילואים טרם חזרו לשגרה אמיתית ולא ברור מה יהיה מבנה הכוח בעתיד הקרוב והרחוק. תפיסות תאורטיות ומעשיות שהיו לנו כחוקרים בנוגע לתפקידי הצבא, תפקידי המילואים, נושא משרתי הקבע, מוטיווציה, יחסה של החברה למחירים השונים של הלחימה, ועוד - עברו שינויים משמעותיים. ייתכן שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שמאפשרת התחלה של עיון מחדש בתפיסות וברעיונות העבר. בהמשך לכך, הגיליון הנוכחי מתאפיין בהצבעה על נושאים שנראה כי יהפכו למרכזיים בחודשים ובשנים שלפנינו. בכך הוא מציע תשתית תאורטית ומחקרית לעתיד

יחיא סנואר: דיוקנו של מנהיג חמאס

"כבר לפני מספר שנים נשא יחיא סנואר נאום שבו גילה שחמאס מסוגל לירות אל עבר גוש דן במשך חצי שנה. ללמדך שחמאס מוכן מראש למערכה ממושכת עם ישראל, וצריך לקחת את זה בחשבון". ההיסטוריון וחוקר חמאס, גיא אביעד, בריאיון ל"קול המערכות" שבו הוא משרטט את דיוקנו של מנהיג חמאס, על ההיכרות העמוקה שלו עם ישראל ומה שמניע אותו.

המעורבות העיראקית במלחמת ששת הימים

בעוד הרטוריקה העיראקית ערב מלחמת ששת הימים הצטיינה בקיצוניות רבה, הרי כאשר היא התבקשה על-ידי מדינות העימות לתרגם את הדיבורים למעשים, היא עשתה מעט ככל האפשר. דווקא אחרי שהסתיימה המלחמה הגבירה עיראק את קצב שיגור הכוחות לירדן - בניגוד לרצונן של קהיר ושל רבת-עמון. המניע לכך לא היה רצון להילחם בישראל, אלא להשיג דריסת רגל רשמית בירדן, שהייתה באופן מסורתי יעד של עיראק

עברית צה"לית שפה קשה

במושגים מטרה, משימה, רעיון מרכזי ושיטה ישנן עמימות וחפיפה. המאמר מציע לחדד ולהגביל את ההגדרה של המושגים האלה

לחימה בשטח רווי הריסות

"יכול להיות שתכננת משהו יום־יומיים לפני מבצע, ואז כשאתה מגיע לשטח אתה מבין שתוכניות האש שלך הרסו לגמרי את האזור. פתאום אתה מגיע לתא שטח שקשה לך לזהותו מרוב שהוא הרוס, מה שמוביל גם לפגיעה מורלית של האויב שרואה את כל התשתיות הצבאיות והאזרחיות שלו הרוסות". אל"ם ירון סימסולו, ראש תורת חי"ר וצנחנים בזרוע היבשה, בריאיון ל"קול המערכות" על לוחמה בשטח רווי הריסות, הקשיים והאתגרים הבטיחותיים

לבעיות שמירת עצמאותן של מדינות קטנות

50 שנות הרתעה ישראלית לקחי העבר ומסקנות לעתיד

יציאת מצרים וסוריה למלחמת יום הכיפורים נתפסת ככישלון הבולט ביותר של ההרתעה הישראלית. המחבר מציע מסגרת מיון לארבעה סוגי הרתעה על פי מטרותיה

ספר הבריאות היגיינה ותברואה

צוללות בוואדי – מדוע הופתענו מהאלימות המינית ב־7 באוקטובר?

עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית

כשירות מערך המילואים בצה"ל – הפרדיגמה ושברה

מערך המילואים בצה"ל הוא ממרכיבי תפיסת הביטחון של ישראל מיום הקמתה. בעשרים השנים האחרונות עבר המערך תמורות הנובעות מהִשתנות מאפייני הלחימה ומשינויים בחברה בישראל. שיאו של תהליך זה עם חקיקתו של חוק המילואים ב־2008. מאמר זה מתמקד בכשירות מערך המילואים, ובפרט בכשירות כוחות המילואים ביבשה, ובשחיקתה במהלך עשרים השנים האחרונות. במאמר תוצג הטענה כי אי קיומו של מודל תקציבי קבוע המיועד לשמירת כשירות מערך המילואים במשך שנים פוגע במוכנות המערך למלחמה. המאמר סוקר את ההתרחשויות והתהליכים המשפיעים על כשירות המערך, בדגש על חוסר יציבות מודל האימונים במהלך השנים. חוסר היציבות במודל האימונים וכשירות המערך משפיעים גם על מרכיבים "רכים" של המערך, כמו תחושת הנחיצות והמסוגלות של משרתי המילואים. תהליך זה עלול להוביל למשבר אמון בין משרתי המילואים לצה"ל, ועלול להשפיע לרעה על תוצאותיה של המלחמה הבאה. המאמר מציע גישה חדשה לתפיסת הכשירות של מערך המילואים ביבשה, ולפיה יש לנהל את אימון כוחות היבשה על בסיס חקיקה המגדירה תקציב ייעודי ומגודר, ותחת אחריות ישירה של שר הביטחון ומפקד זרוע היבשה.