פיקוד מוכוון משימה: אחד בפה ואחד בלב

לכאורה אימץ צה"ל את תפיסת הפיקוד מוכוון ה מ ש י מ ה , א ך ב פ ו ע ל ה ו א מ ת ק ש ה מ א ו ד ליישמה. אחת הסיבות המרכזיות לקושי הזה היא שתהליך ההכשרה של הקצינים הזוטרים ב צ ה " ל כ מ ע ט ש א י נ ו כולל לימוד של תופעת המלחמה ושל היסטוריה צבאית, שהם למעשה יסודות המקצוע הצבאי

כך השתעבד צה"ל לאש וזנח את התמרון

בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה אימץ צה"ל את התפיסה האמריקנית שהעדיפה באופן בולט את האש על פני התמרון. צה"ל הפעיל את התפיסה הזאת בגזרת לבנון (במבצעי "דין וחשבון" ו"ענבי זעם") ומול הפלסטינים (באירועי מנהרת הכותל וב"גאות ושפל") - אף שנחל ממנה שוב ושוב רק אכזבות וכישלונות. מרכזיות האש במלחמת לבנון השנייה הייתה אפוא המשך ישיר לתפיסה שהתקיימה בצה"ל בעשור וחצי האחרונים ולא התפתחות דוקטרינרית חדשה של השנים האחרונות

פרעה האדום

אש על הסיפון

במלחמת ששת הימים נתקלו שתי טרפדות ישראליות, שפטרלו לאורך החוף הצפוני של חצי האי־סיני, בשתי טרפדות מצריות, במרחק 24 מילין מהחוף. הקרב שהתפתח ביניהן, הסתיים בהטבעתן של הטרפדות המצריות, ונרשם כאחד המבצעים הנועזים של החיל בשם "הקרב הרומני". מבצע זה בא להוסיף אור על עוצמת הטרפדות וכושר־לחימתן

איום הרחפנים

"הרחפנים משמשים לשתי מטרות מרכזיות: האחת, איסוף מודיעין בזמן אמת; השנייה, פגיעה בכוחותינו. מתחת לגחון של הרחפן מחברים מנגנון מכני שמטיל פצצות או רימון יד שהנצרה שלו פתוחה". סא"ל (מיל') ד"ר אייל פינקו, חוקר מודיעין, סייבר וביטחון לאומי, מסביר בריאיון ל"קול המערכות" על איום הרחפנים, מתי נולד ומהם האתגרים שהוא מציב לכוחות צה"ל

הלמידה המבצעית בחיל הים

"אנחנו משולבים באופן מלא בתמרון – גם בקווי הגנה וגם במהלכי התקיפה. היתרון של חיל הים הוא הזמינות. למשל האפשרות למקם במהירות רבה סטי"ל שיזוז מנקודה לנקודה, יעשה תצפית בזמן אמת וייתן חיפוי באש". אל"ם ברוך חביב, רמ"ח תו"ל בזרוע הים, בריאיון ל"קול המערכות" על מה שמאפיין את פעילות חיל הים במלחמת "חרבות ברזל" ועל הלימוד המבצעי של החיל במהלך המערכה

לי כל גל נושא מזכרת: בין גלי הפליטים וגלי הטרור

למשבר הפליטים השלכות על ישראל הן בסוגיה של הגנת גבולות והן בהקשר הרחב יותר של התמודדות עם טרור אסלאמי. התופעה של פליטים רבים המגיעים לכל מדינה באירופה מארצות שמחזיקות בגישה אנטי־ישראלית צריכה לייצר בישראל לפחות מודעות לבעיה, גם אם האיום נראה רחוק

אירועי מדיה של המדיה: אירועי טרור קשים כאירועי מדיה

בהתבסס על מחקר אורך על הסיקור התקשורתי של פיגועי טרור, מאמר זה מציע מודל לאופן שבו ניתן להמשיג את הסיקור של פיגועים אלה כאירוע מדיה, ובוחן את התפקיד שהדבר משרת בחברה. ההנחה המרכזית של המודל היא שעיתונאים משנים את מסגרת הסיקור החדשותי שלהם כאשר הם עוסקים בפיגועי טרור חריגים; הם זונחים את המסגרת המקצועית הנורמטיבית הרגילה שלהם, הכוללת פעילויות כמו ביקורת על פעולות השלטון, ומאמצים מסגרת סיקור לאומית־פטריוטית המבקשת להשיב את הסדר על כנו ולקדם לכידות חברתית לחיזוק כוח העמידה נגד הטרור והשלכותיו.  המודל יכול להועיל בהבהרת תפקידה של התקשורת לאחר אירוע טרור. בעוד היא מסתכנת בהגברה של ההיבטים המאיימים של אירוע הטרור באמצעות מתן במה ציבורית למבצעיו, העיתונאים, כאשר הם פועלים כפטריוטים ולא על פי הנורמות המקצועיות המקובלות בשגרה, חותרים תחת המסר של המחבלים בדרך שבמקום להעביר מסר של טרור, אימה ובהלה, התקשורת מעבירה לחברה המותקפת מסר של סולידריות, שותפות, סיבולת ועמידה עיקשת מול איום הטרור. המודל עשוי להיות שימושי גם להבנת הסיקור התקשורתי של מצבי משבר אחרים מלבד פיגועי טרור קשים. לנוכח אירועי 7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל", המאמר יתייחס ליישום המודל גם לאירועים אלה בבדיקה ראשונית של סיקור בשבוע הראשון שלאחר התקפת חמאס על היישובים בעוטף עזה

באהלי גדנ"ע

החבלן בחליפת הפסים