בין אשליה לתרמית

מלחמות בבל החדשה: עלייתו ונפילתו של הצבא העיראקי

המנגנון להערכה עובדתית בראי ועדת טירקל

היבטים רפואיים במלחמת רוסיה–אוקראינה

מלחמת רוסיה–אוקראינה עוד רחוקה מסיום, אולם כבר עתה ניכר כי חלק מהתובנות במלחמה זו רלוונטיות עבור כוחות הרפואה של צה"ל. יש להשקיע בפיתוח תו"ל, אמצעים וטכניקות רלוונטיות לתמרון קרקעי ארוך ולהתאמן בהן, כחלק מהכנה למלחמה עם אתגרים שנכונו לנו בעימותים עתידיים בעלי מאפיינים דומים

יישום עקרון ההרתעה בתפיסת הביטחון של ישראל כלפי גורמים לא מדינתיים אלימים

ישראל השיתה במסגרת "חרבות ברזל" מהלומות כבדות בזירות הפעולה מול חמאס וחזבאללה בלבנון, וכן במעגלי פעולה רחבים יותר. עם זאת, אין להסתפק בתחושת הישג בנוגע לתרומת פעולות אלה למימוש רגל ההרתעה ולקיים תהליך הערכה עיתי שיאפשר "לשמור אצבע על הדופק" ביחס להרתעה מול השחקנים השונים בנקודת זמן נתונה, ולוודא כי אינה יורדת מתחת לסף הנדרש

בין שני כישלונות: הפתעת יום הכיפורים 1973 והפתעת 7 באוקטובר 2023

מאמר זה מבקש להשוות בין שני כשלי ההתרעה החמורים בתולדות קהילת המודיעין הישראלית: מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת חמאס (2023). חרף פערי מידע והקשרים שונים, ניתוח השוואתי של אחריות ארגונית, קונספציות שגויות, תפקוד האיסוף ותהליכי מחקר והערכה, מאפשר לזהות דפוסים דומים ושונים בשני המקרים. בעוד כשל 1973 נבע בעיקר מבעיה הערכתית, כשל 2023 שיקף במידה רבה גם כשל איסופי חריף - למרות גישה נרחבת למידע. המאמר מצביע על הזנחת תחומי איסוף קריטיים, דבקות עיוורת בקונספציה של "חמאס מורתעת" בכל הדרגים, והתעלמות ממידע איכותי שהתקבל. כמו ב־1973, גם ב־2023 כשלו מנגנוני הבקרה והספק בתוך מערכות המחקר, והדרג המדיני לא אתגר את הערכות המודיעין. התוצאה – הפתעה מוחלטת וחוסר מוכנות מהותי – מדגישה את הפער בין עוצמת יכולות המודיעין ובין חולשת השימוש בהן

כיצד נעלמה ההתרעה למלחמה מתפיסת הביטחון של ישראל?

המאמר בוחן את דעיכת היכולת של קהילת המודיעין הישראלית לספק התרעה על מלחמה, לאורך העשורים שקדמו למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023. בניגוד להסברים ממוקדי אירוע, המחברים מציעים פרספקטיבה ארוכת טווח ומערכתית, החושפת תהליכים הדרגתיים של שינוי תפיסתי, מבני וטכנולוגי, שהחלישו את היכולת לייצר "התרעה כמשמעות", כלומר, לעצב הבנה אפקטיבית של סכנה אסטרטגית מתקרבת, באופן שמסוגל להניע לפעולה. בלב המאמר ניצבת הטענה כי התרעה, שהייתה במשך עשורים הרעיון המסדר של אמ"ן ושל תפיסת הביטחון הישראלית, חדלה מלתפקד ככזו. היא – יחד עם משימת בירור המציאות – הוחלפה ברעיון מסדר אחר, שהתקבע תחת המושג "עליונות מודיעינית" והשתלבות המודיעין ביוזמה מבצעית ובלחימה (מב"ם, מטרות ולוחמ"מ). המאמר מציע מסגרת תפיסתית והיסטורית להבנת התמורה הזו, וקורא להטמיע תרבות של ניהול סיכונים בתהליכי שינוי של קהילת המודיעין ושל תפיסת הביטחון העתידית

הקדמת מפקד מרכז דדו

מה ניתן ללמוד מקרב מחנה "פגה"

הגנה פסיבית ממתינה ליוזמת האויב, כך פעלו רוב הגזרות לפני המלחמה. לעומתה, הגנה אקטיבית מאלצת את המגן להפתיע ולהכות באויב בכל הזדמנות. בשנים האחרונות האופן שבו פעלנו בגזרות השונות היה צורת קרב בט”ש, שאיננה קיימת בתו”ל של צה”ל או בצבאות אחרים. לא תמיד אפשר לבצע הגנה לפי ההלכה, אך עלינו לדעת לתרגם את התורה למצב הקיים

בנעליים מאובקות ובעניבה המהלכים הצבאיים והמדיניים לסיומה של מלחמת העצמאות