מה למדנו ממלחמת ההתשה
למרות השוני הרב בין מלחמת ההתשה נגד מצרים בשנים 1969-1970 לבין העימות עם הפלסטינים בשנים ה א ח ר ו נ ו ת י ש מ ס ק נ ו ת מ ה מ ל ח מ ה ה ר ח ו ק ה ה ה י א שרלוונטיות גם לעימות הנוכחי עם החמאס ברצועת עזה
מציג עמוד 63 מתוך 936 תוצאות
למרות השוני הרב בין מלחמת ההתשה נגד מצרים בשנים 1969-1970 לבין העימות עם הפלסטינים בשנים ה א ח ר ו נ ו ת י ש מ ס ק נ ו ת מ ה מ ל ח מ ה ה ר ח ו ק ה ה ה י א שרלוונטיות גם לעימות הנוכחי עם החמאס ברצועת עזה
פיתוח של אמצעי לחימה מצריך זמן רב ומשאבים עצומים - כספיים ושל כוח אדם. ברגע שמחליטים ללכת בכיוון מסוים, מוותרים למעשה על הרבה כיוונים אחרים בגלל מגבלת המשאבים. מכאן שלבחירת הכיוון הנכון יש חשיבות קריטית
חמאס נוקט אסטרטגיה שיש בה סתירה פנימית מובנית: ברגע שהיא מוצלחת מדי, היא מחייבת את ישראל להפעיל כוח רב יותר ולהביסו - כפי שקרה במבצע "עמוד ענן". במילים אחרות: בכל פעם שחמאס מצליח - הוא נכשל
פעילות גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים ופעילות גדס"ר של חטיבה 35 במערכה נגד החזבאללה
יישום דוקטרינות צבאיות שאינן מתאימות למציאות בשטח הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שצבאות המערב מפסידים שוב ושוב בהתמודדויות נגד לוחמי גרילה. זוהי טענתו המרכזית של ג'יימס קורום (Corum. S James ) בספרו "אסטרטגיות גרועות" (Press Zenith, Strategies Bad)
בניגוד לטענתו של תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי ("הכוח האווירי לאן?", מערכות 437 , יוני 2011) ישראל השתמשה בעבר - יותר מפעם אחת - בכוח אווירי בלבד כדי לפתור בעיות אסטרטגיות קשות
ישראל משקיעה הון רב בבניית חיל אוויר גדול וחזק אף שיעילותו פוחתת בעימותים שבהם היא מעורבת ב-30 השנים האחרונות - נגד ארגונים לא מדינתיים שתפיסת הלחימה שלהם היא טרור של טילים ושל רקטות נגד אזרחים. בתנאים הפוליטיים שישראל בחרה לדבוק בהם - הפעלת כוחות אוויר נגד אותם הארגונים מסבכת אותה שוב ושוב בזירה הבין-לאומית. האתגר של חיל האוויר הוא לשמור על הרלוונטיות שלו באמצעות גיבוש תפיסות הפעלה חדשות ומימושן
אם ישראל לא תצא למאבק לאומי נגד הדה-לגיטימציה שעושים אויביה לזכותה להגן על עצמה, היא תמצא את עצמה נאלצת להילחם בידיים קשורות. עם זאת, המאבק הזה אינו צריך להיות רק עניינו של צה"ל. במאמר מועלות הצעות כיצד לנהל את המערכה החיונית הזאת
מבעד לענני הזעזועים והמשברים במזרח התיכון - שטרם הוכרעו - נגלים שני כוחות מרכזיים שצפויים להשפיע על עיצוב הזירות השונות במרחב הערבי: הצבאות והזרם האסלאמי. שני אלה יחתרו לביסוס מעמד דומיננטי במסגרת הסדר החדש באופן שצפוי כנראה להגביר את התחרות ואת החיכוך ביניהם