מציג עמוד 6 מתוך 163 תוצאות
ההימנעות מהפעלתם של הכוחות המתמרנים בעימותי העשורים האחרונים שחקה את כשירותם, אך לא פחות מכך את רוחם ואת הביטחון ביכולתם. יש לסגל חשיבה אחרת - שינוי משמעותי במבנה, בארגון ובאופן הפעלתם של כוחות היבשה, כדי להכינם כראוי לאתגרי העימותים הבאים
בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת
מן המעט שפורסם על התוכניות של צה"ל לבניין הכוח - "תעוזה" ו"צה"ל 2025 - "עולה שיש בהן דגש על תחומי המודיעין, הסייבר והאש. הסכנה היא שמתכנני המערכה כיום יסיקו מכך - באופן שגוי - שצה"ל בעצם החליט לוותר על מרכיב התמרון
כשעולה הצורך לפתור בעיות צבאיות־ביטחוניות, מתפתים מדינאים לעשות זאת באמצעות תקיפה־מנגד. האם אכן ניתן לפתור בעיות צבאיות רק בתקיפות־מנגד? דיון בסוגיה הזאת התקיים בכתב העת "פרמטרס" עוד לפני מבצע "צוק איתן"
קוסובו שימשה כמעבדה לניסוי כלי נשק והוכיחה פעם נוספת את עליונותה הטכנולוגית של ארה"ב לא רק על מדינות עולם שלישי דוגמת יוגוסלביה - דבר שהוא מובן מאליו - אלא אף על בעלות בריתה המערביות. למשל, חילות האוויר האירופיים לא היו מסוגלים לבצע תקיפות במזג אוויר גרוע בלילה, ולבדם הם לא היו מסוגלים לנהל את המערכה האווירית