מציג עמוד 6 מתוך 2206 תוצאות
באמצעות ניצול נבון של מעט הקלפים שעמדו לרשותו הצליח ראש הממשלה לוי אשכול לשכנע את האמריקנים לשים קץ למדיניותם שלא לספק נשק למדינת ישראל. מתבונתו ומיכולותיו בתחום הניהול של משא ומתן נהנית ישראל עד היום
בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה אימץ צה"ל את התפיסה האמריקנית שהעדיפה באופן בולט את האש על פני התמרון. צה"ל הפעיל את התפיסה הזאת בגזרת לבנון (במבצעי "דין וחשבון" ו"ענבי זעם") ומול הפלסטינים (באירועי מנהרת הכותל וב"גאות ושפל") - אף שנחל ממנה שוב ושוב רק אכזבות וכישלונות. מרכזיות האש במלחמת לבנון השנייה הייתה אפוא המשך ישיר לתפיסה שהתקיימה בצה"ל בעשור וחצי האחרונים ולא התפתחות דוקטרינרית חדשה של השנים האחרונות
במלחמת לבנון השנייה ירתה הארטילריה של צה”ל תחמושת רבה, אך הישגיה היו מועטים. הדרג המקצועי ידע שאש ארטילרית אינה הפתרון הנכון לבעיה המבצעית שעמדה בפני צה”ל, אך בהיעדר נכונות לנקוט את הפתרון הנכון פנו לעבר הארטילריה, שהרי “צריך לעשות משהו
חיילים וקצינים רבים נוקטים מדיניות של "ראש קטן" לא בגלל עצלות אלא משום שהמערכת בעצם מצפה מהם לנהוג כך. אם רוצים חיילים בעלי "ראש גדול" צריך לתת להם אחריות וסמכויות
סיפורו של אלוף דוד מרכוס, שתרם משמעותית לצה"ל בראשית דרכו והשפיע על בניין הכוח בתחומי הארגון, תורת הלחימה, עבודת המטה וההדרכה
לשון מלחמה: חלק ראשון
על גדודי התותחנים לצאת מאזור הנוחות, שבו אין להם אחריות אמיתית למשימת המסתייע, וליטול יוזמה. רק כך אפשר יהיה לשפר את האיכות ואת היעילות בהפעלת האש במלחמה הבאה
כשנתיים וחצי לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה ניבא העיתונאי היהודי הצעיר זאב ז'בוטינסקי בדיוק מדהים את פריצתה ואת מאפייניה
הרעיון העומד בבסיס הטנק - כוח אש נייד וממוגן - רלוונטי היום לא פחות מכפי שהיה לפני כמעט 100 שנה, עת הוא מומש בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה | מתוך כתב העת האמריקני Operations M