כמעט כמו היסטוריה רשמית

בהעדר ספר היסטוריה רשמי על מלחמת יום הכיפורים ספרו של אברהם רבינוביץ'* על המלחמה ההיא הוא תחליף נאות לכך

תוצאות מלחמות הלכה ולמעשה

במלחמת לבנון ה-2 פעלו כוחות היבשה של צה"ל בהיסוס ובחוסר תכליתיות. ואף על פי כן עוד יתברר שתוצאות המלחמה יהיו הרבה יותר משביעות רצון מבחינת ישראל מכפי שפרשנים רואים כעת

התפתחות הכוחות המיוחדים במלחמת העולם השנייה

הממסדים הצבאיים התייחסו במהלך מלחמת העולם השנייה בחדשנות רבה לכוחות המיוחדים ולכן נטו להפעיל אותם בצורה לא נכונה : בחזית לצד כוחות קונוונציונליים. אולם במקרים שבהם הופעלו הכוחות המיוחדים כראוי -נגד מטרות איכות בעומק שטחו של האויב - היו להם הישגים גדולים

דמות האויב הערבי בתש"ח

מלחמת העצמאות צרבה בתודעה הקולקטיבית של היהודים בארץ ישראל דימוי סותר של האויב הערבי: מצד אחד נחשל ומצד אחר מסוכן מאוד העלול להמיט על היישוב שואה

מקונספציה לקונספציה

בציבור בכלל ובצה"ל בפרט הולכת ומתקבעת קונספציה חדשה : השריון מיותר, ולא יהיה בו צורך במלחמות הבאות. ההתפכחות מהקונספציה הזאת עלולה להיות כואבת לא פחות מאשר ההתפכחות מהקונספציה שקדמה למלחמת יום הכיפורים

נחשונים: 40 שנה למלחמת ששת הימים

ננצח או שניעלם

כך השתעבד צה"ל לאש וזנח את התמרון

בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה אימץ צה"ל את התפיסה האמריקנית שהעדיפה באופן בולט את האש על פני התמרון. צה"ל הפעיל את התפיסה הזאת בגזרת לבנון (במבצעי "דין וחשבון" ו"ענבי זעם") ומול הפלסטינים (באירועי מנהרת הכותל וב"גאות ושפל") - אף שנחל ממנה שוב ושוב רק אכזבות וכישלונות. מרכזיות האש במלחמת לבנון השנייה הייתה אפוא המשך ישיר לתפיסה שהתקיימה בצה"ל בעשור וחצי האחרונים ולא התפתחות דוקטרינרית חדשה של השנים האחרונות

מטרה אחת יותר מדי

את הישגו הגדול ביותר של צה"ל במלחמת שלום הגליל - הוצאת כל הגליל מטווח האש של אש"ף - הוא השיג לאחר 48 שעות. אולם בעיני הציבור התקבעה התודעה שמלחמת שלום הגליל לא הייתה מוצלחת. הסיבה לכך היא הרחבת המהלכים הצבאיים אל מעבר לתחום הקונצנזוס, אל יעדים רחוקים, שהחתירה אליהם שחקה עד דק את הישגי היממות הראשונות

לחימת הגיס בגזרה המזרחית

הפעלת הגיס במלחמת שלום הגליל הוכיחה את נכונותה של התפיסה שלפיה אין דרך מעשית לנצח במלחמה ללא מהלכים קרקעיים וללא השתלטות על השטח וכיבושו. כמו כן היא הוכיחה שאין תחליף לכוחות המשוריינים