מציג עמוד 52 מתוך 829 תוצאות
מאז החל עידן של הרתעה גרעינית הדדית בין הודו לפקיסטן, למדו שתי המדינות בהדרגה ומתוך משברים לרסן את עימותיהן הקונוונציונליים. האם ניתן ללמוד מכך ומהמלחמה הקרה שנוכחותו של נשק גרעיני אצל שני צדדים יריבים כופה בהכרח ריסון? לאו דווקא. הפוטנציאל להידרדרות בין הודו לפקיסטן עדיין קיים, ואין לדעת כיצד ינהגו מדינות אחרות החותרות להשיג נשק גרעיני אם יצטרפו למועדון הגרעיני
לחימת גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים משקפת את לחימתו של גדוד צנחנים אחד בתוך ההקשרים הרחבים יותר, המערכתיים, של מלחמת יום הכיפורים. הספר משלב נקודות מבט של דרגים שונים: מהחיילים הפשוטים, המ"כים והסמלים, דרך מפקדי המחלקות והפלוגות, המג"ד והמח"ט, ועד למפקדות האוגדות והחזית ומשם למטה הכללי. כל אחד מאלה ראה את הלחימה בצורה שונה, והגיע לתובנות שונות בדבר משמעותה. הספר מתמקד בקרב על פתיחת הצירים המובילים לתעלה במסגרת מערכת הצליחה. מה שקדם לקרב זה הוא מבוא, ומה שקרה אחריו הוא אפילוג. הקרב הזה, שנודע כ"קרב החווה הסינית", היה אחד הקשים ועקובי הדם במלחמה כולה, בו לחם גדוד 890 וחפ"ק המח"ט שנע עמו. בחילוצו של הגדוד מהתופת פעלו בדבקות מרשימה במטרה גם כוחות נוספים: סיור, טנקים, חרמ"ש וצנחני מילואים. "קרב החווה הסינית" היה מיקרוקוסמוס של המלחמה. כמו המלחמה כולה הוא היה קרב היתקלות, וכמו צה"ל כולו, גדוד 890 התאושש והמשיך בלחימה עד הפסקת האש, ואחריה במלחמת ההתשה בדרום ובצפון. לצד מקרים רבים אחרים, גם הקרב הזה ביטא את העיוורון, המחדלים והניתוק מהמציאות במפקדות שלמעלה. אך עם זאת הוא שיקף את האומץ, ההקרבה, הנחישות, העקשנות ואחוות הלוחמים במגע קרוב עם האויב שנתגלו בגדוד 890. יואב גלבר הוא פרופסור להיסטוריה וראש מרכז נבזלין לעמיות יהודית במרכז הבין־תחומי. הוא לחם עם גדוד 890 במלחמת יום הכיפורים.
למשבר הפליטים השלכות על ישראל הן בסוגיה של הגנת גבולות והן בהקשר הרחב יותר של התמודדות עם טרור אסלאמי. התופעה של פליטים רבים המגיעים לכל מדינה באירופה מארצות שמחזיקות בגישה אנטי־ישראלית צריכה לייצר בישראל לפחות מודעות לבעיה, גם אם האיום נראה רחוק
המלחמה בנגורנו קרבאך הראתה שלא ניתן להשיג את המטרות האסטרטגיות והמערכתיות ללא תמרון יבשתי ושהייה בשטח. ואולם לקח זה נוגד תהליכי בניין כוח קיימים במרבית הצבאות, ומעלה את השאלה: האם מדינה מערבית מוכנה לשלם את המחירים הגבוהים, במשאבים ובכוח אדם, למען השגת מטרות אלה?
תהליך הרפורמה בנחתים לאחר סיום מבצעי הייצוב בעיראק ובאפגניסטאן מראה ששינויים לאחר מלחמה ממושכת מצריכים זמן לניסוח התפיסה, לבחינתה ולמימושה. הפומביות של התפיסה מאפשרת לצבא ללמוד, להשתנות ולהתאים אותה לביקורת, ובו בזמן לשמור על מהותה. חלק מהסיבות להימשכות התהליך היא ההבנה של מפקדי החיל שמלחמה לא תפרוץ בזמן הקרוב – פריווילגיה שלא קיימת בכל הצבאות
השינויים הטכנולוגיים באמצעי הלחימה בסוף המאה ה-20 העצימו את יכולות הכלים ההגנתיים העומדים לרשות הצבאות. באמצעות טילי נ"ט מתקדמים והתבצרות בקרקע יכול כוח קטן להתמודד בהצלחה נגד כוח תוקף עדיף. המסקנה שהסיק מכך צה"ל - שיש להחזיר את כושר התמרון באמצעות תמרון רגלי - היא שגויה, שכן היא לא תפתור את הבעיה. הפתרון הוא ייצור טנקים שמתאימים לשדה הקרב החדש