פרק ו': דילמות בעבודת קצין המטה הבכיר

פרק שמיני ואחרון

״תמרון מבוסס קודם כל ולפני הכל על איכותה של שדרת הפיקוד היבשתית, היכולת שלה לקבל החלטות, הטמפרמנט והיוזמה של המפקדים, החינוך שלהם לקחת אחריות, החינוך שלהם לפיקוד משימה ופעולה באופן עצמאי [...] גם אם אתה רוצה לחשוב שבאמצעות מודיעין וטכנולוגיה אתה יכול לייצר ודאות בשדה הקרב היבשתי – כולנו מבינים היום עד כמה הדבר היום הוא בלתי אפשרי". פרק מסדרת הפודקסטים ״על התמרון״ - סדרת שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי. בפרק השמיני והאחרון – היערכותו של צה"ל לתמרון העתידי ומה עליו לעשות כדי להכין עצמו בצורה הטובה ביותר לאתגר הבא

על סכמות מנטליות במפגש עם לחימה

האתגר: סכמות מנטליות מפחיתות חוסר ודאות, מאפשרות התכוננות, דריכות והיערכות לפעולה. הן עשויות לאפשר לחייל להפעיל תסריט פעולה אשר מתאים לסיטואציה המבצעית וכך להביאו לנהוג באופן מיטבי, כמעט אוטומטי, מול תרחישים צפויים. פעמים רבות האדם מקבל החלטה בהתאם לסכמה בראשו ולא בהכרח כתוצאה מתהליך סדור של בחינת אלטרנטיבות ובחירה מתוכן. החזקה של מספר מצומצם של סכמות וחוסר מיומנות לעבור בין סכמות, עלולים לפגוע באפקטיביות ההתנהלות של הלוחם. ב״צוק איתן״ ניכרו פערים בין הסכמות איתן הגיעו הכוחות למערכה ובין המציאות המבצעית שהתהוותה במהלכה, בשני ממדים עיקריים: הזמן ומרחב הלחימה.

מנהיגות הדרג הטקטי במלחמת "חרבות ברזל"

המנהיגות בדרג הטקטי מצטיירת כמנהיגות נוכחת, ובמלחמה זו אנו עדים שוב לחשיבות ולהשפעה הרבה שיש למפקדים בדרג זה. רצוי שמפקדים בדרג הטקטי ובדרגים בכירים יותר יהיו מודעים לסוגיות של אמון ואחריות מרחיבה. לחזרה ליסודות יש ערך רב, גם בתחום המנהיגות

מזרח (תיכון) חדש: השתלשלות מעורבותה של הודו במזרח התיכון

מרצון לשרוד ועד לשאיפות למיצוב כמעצמה. עדיין לא ידוע איזו צורה תלבש הברית החדשה בין הודו, איחוד האמירויות, ארצות־הברית וישראל, אך ברור שהיא מסמלת שלב חדש במרוץ הכלכלי העולמי. ישראל ושכנותיה ירוויחו מכך שהמעצמות, ובמיוחד מעצמה כמו הודו, מכירות ביתרונות של פעילות אקטיבית בזירה המורכבת של המזרח התיכון

ספר: מסעי קובפאק קורות חטיבה פרטיזנית

תרבות היחידה

פתח דבר

מפקדות מבצעיות בחירום: על מאפייני החוויה ודפוסי הפעולה מזווית הפסיכולוגיה הצבאית

האתגר: חוויית החירום במפקדות כוללת אחד עשר מאפיינים עיקריים ייחודיים: (1) תחושה של אי־ודאות – בנוגע לתמונת המצב בעת החירום, המסוגלות האישית, מועד סיום החירום ומצב הסיום בחירום. (2) קושי במעבר מהתוכנית לשעת חירום למימושה – עקב הקושי להיפרד מהמוכר והבטוח, תחושת הפסד ואשמה, והעמימות בנוגע לתמונת המצב ומשמעותה. (3) תופעת ה"רשומון" והקושי ביצירת תמונת מציאות קוהרנטית. (4) חוויית היתירות כאשר כמה מפקדות פועלות באותו תווך מערכתי. (5) חיכוך בין גישות מבצעיות ותרבותיות בנוגע לאופן ניהול המערכה. (6) אופי המשימה השונה היוצר פערים בין תכנון לביצוע ובין גמישות ליציבות. (7) צורך בפיצול קשב בין עיסוק בתכנון המשך הלחימה ובין ניהול הקרב, בין גזרות שונות, בין מאמצים מבצעיים שונים ובין היבטים לוחמניים של המערכה להיבטים לא לוחמניים שלה. (8) עומס רגשי רב מצד פקודים ומפקדים, גם כאשר המפקדים אינם נמצאים פיזית בשדה הקרב. (9) תחושת איום אישית וארגונית. (10) תחושת ה־Fishbowl (אקווריום) המתרחשת כאשר בעת חירום תחושת המפקדים האחראים היא כי כולם בוחנים את מעשיהם. (11) שונות בין אהדת העם לחייליו הלוחמים אשר אינה מתערערת, ובין נטייה הולכת וגוברת להפנות ביקורת כלפי המפקדים.

קדימה לברלין