מציג עמוד 5 מתוך 110 תוצאות
במהלך כ־15 שנה הקימה חמאס צבא של ממש בעזרת מנגנוני התנועה בחו"ל, וערכה את ההתאמות הנדרשות במבנה הארגוני שלה. הכול לטובת תוכנית מבצעית התקפית, שיישמו בשטחה הריבוני של ישראל ב־7 באוקטובר, ועתידה להילמד דורות רבים קדימה במיטב המכללות הצבאיות. מאמר על הצד האחר של הגעה: חמש מגמות מרכזיות בתנועת חמאס בשנים 2014–2023 אל מול יעדי העל ויעדי המשנה שלה
באמצעות שימוש מושכל בתווך התת־קרקעי יכול צה"ל לשלוט באוכלוסייה עוינת כמעט בלי להתחכך איתה ובלי להסתבך בזירה הבין־לאומית
ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי המחזיקה צבא המונים - צבא העם - המבוסס על שירות חובה על־פי חוק. בשל כך מתקיים עיסוק מתמיד ברמת המוטיבציה להתגייס ולשרת במסלולים שונים במסגרתו. תמורות בחברה הישראלית, כמו התחזקותה של אידאולוגיה ליברלית־אינדיווידואליסטית על חשבון אידאולוגיה לאומית־קולקטיביסטית, ופעולות לשימור המוטיבציה לגיוס לצה"ל, הובילו במשך הזמן לשינוי בהתנהלות הצבא, בין היתר בהענקת תשומת לב גדלה והולכת לרצון הפרט בתהליך השיבוץ לתפקידים בשירות הצבאי. המחקר הנוכחי בוחן את מרכיבי המוטיבציה לשירות בצה"ל מבעד לאספקלריית ההתייחסות למסלולים השונים העומדים בפני המועמדים והמועמדות לשירות ביטחון (מלש"בים/מלש"ביות). ממצאיו משקפים שונוּת ניכרת במרכיבי המוטיבציה, ובמניעים להעדפת מסלולי השירות. כמו כן הממצאים חושפים הבנות על מקום רצון הפרט בבחירת מסלול השירות. ממצאי המחקר יכולים להוות בסיס לשימוש מושכל של מערכות כוח האדם בצה"ל, ולשיפור תהליך המיון והשיבוץ של המתגייסים. מעבר לכך, יש בממצאי המחקר כדי להאיר כיוונים חדשים בהבנת מושג המוטיבציה לשירות בכלל ולבחירה במסלולי שירות שונים, בפרט - הן בהקשר הישראלי והן בהתייחס לצבאות אחרים בעולם.
נוכח האופן שבו פועלים אויביה של ישראל, אין אף יחידה או זרוע שיכולות לפעול לבדן כדי להביא לסיום המערכה הבאה בתנאים נוחים לישראל. עוצבת הקומנדו היא הקטר המבצעי של צבא היבשה, במב"ם, בביטחון השוטף ובמלחמה. מאחר שהעוצבה היא היחידה המכשירה את לוחמי העומק של צה"ל, ייתכן שיש מקום לבחון את הפיכת בית הספר לקומנדו לגוף האמון על הכשרת כל הכוחות המיוחדים והמובחרים הפועלים בעומק
המלחמה באוקראינה – תובנות ולקחים עיקריים משנה וחצי של לחימה / חישוב המסלול מחדש של הודו במלחמה / 17 שנים למלחמת לבנון השנייה: אסטרטגיית ההכלה, מהלך קרקעי מוגבל ומלחמה מסוג אחר / מלחמת ששת הימים ברמת הגולן – לא מה שעולה לכם לראש / כלים שלובים – הפרק השלישי בסדרה: על התקופה שממלחמת לבנון הראשונה ועד סוף שנות ה־90 / מארגון מיליטנטי למפלגת שלטון: שנתיים להשתלטות המחודשת של הטאלבאן על אפגניסטאן / הרצאתו של תא"ל אורן גיבר, ראש מנת"ק, על שדה הקרב העתידי
מגזין סוף השבוע של "מערכות" פודקסט על החמולות בעזה, והאם הן הפתרון לחמאס ביום שאחרי המלחמה / עשור לתחילת סיפוח חצי האי קרים / הפרק האחרון בפודקסט המשותף ל"מערכות" וגל"צ על הכוחות המיוחדים, והפעם: איך מנצחים את התמנון האיראני? / היום לפני: 107 שנים להולדת הרמטכ"ל השני של צה"ל יגאל ידין; 106 שנים למבצע "מיכאל". "מערכות" מחזק את הלוחמים, מרכין ראש לזכר הנופלים, מאחל החלמה לפצועים ומייחל לחזרת החטופים בהקדם
עדכון חשוב (וטרי) למאמרו של יאיר רויטמן על הסכנה האסטרטגית ממזרח, והשאלה האם הממלכה ההאשמית בירדן כבר מחוז איראני / ספר חדש עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים, פרי שיתוף פעולה של המרכז למורשת המודיעין ו"מערכות" – לפניכם הפרק הראשון מאת עפר שלח / מחקר חדש מאת ד"ר לימור פומרנץ־זורין על משמעות השירות הצבאי הטכנולוגי בחיים הבוגרים של נשים וגברים בישראל / מאמר על קרב איפר השני ולחימה כימית כהפתעה מצבית / לציון יום השואה מאמר על תנועת הבריחה שהייתה גשר בין ניצולי השואה לאחיהם החיילים והשליחים שבאו לעזרתם / יום הספר הבין־לאומי ב"מערכות"
הגיליון שלפניכם אינו עוסק ישירות במלחמה הנוכחית. כמו קודמו, סברנו שנכון לחכות לפני שנקדיש גיליון מלא למחקר אודות המלחמה שלמעשה טרם הסתיימה. ככל שעובר הזמן הולכת ומתבהרת ההבנה שהזמן הוא ממד מהותי בחקר המלחמה, התנהלותה, לקחיה והנושאים המחקריים הנובעים ממנה. אני בטוחה שגיליון בנושא המלחמה יתגבש עם הזמן, ושהיא תתפוס מקום מרכזי יותר במחקרי חברה-צבא-ביטחון בכלל ובכתב העת שלנו בפרט, ושהסבלנות תשתלם. עם זאת, הגיליון הוא תוצר המציאות שבה אנחנו חיים וחוקרים. לפיכך, גם כאשר המאמרים אינם עוסקים ישירות במלחמה, אי אפשר שלא לקרוא אותם דרך נקודות המבט שהיא יצרה, ולהבין כי היא נוכחת גם בלי שנוקבים בשמה במפורש. שלושת המאמרים המרכזיים בגיליון מתמקדים בנושאים שהם בליבת המחקר כבר תקופה: מילואים, מגדר והמחקר בישראל בתחומי הצבאיות. גם כאשר הם עוסקים במידה רבה בעולם שלפני 7 באוקטובר, אי אפשר שלא לקרוא אותם גם בעיניים של בתר האירועים
כל הסתכלות על התרחשויות "שומר החומות" כסדרה של אירועים מבודדים היא מוטעית. אם תידחה תחילת ההיערכות, ולא יובן שמערכות בנות זמננו הן בעלות קו חזית מטושטש גם בתוך המדינה ושהבעיה היא בעיית ביטחון לאומי - הסיבוב הבא עלול לגבות מישראל מחיר גבוה הרבה יותר
המלחמה בנגורנו קרבאך הראתה שלא ניתן להשיג את המטרות האסטרטגיות והמערכתיות ללא תמרון יבשתי ושהייה בשטח. ואולם לקח זה נוגד תהליכי בניין כוח קיימים במרבית הצבאות, ומעלה את השאלה: האם מדינה מערבית מוכנה לשלם את המחירים הגבוהים, במשאבים ובכוח אדם, למען השגת מטרות אלה?