סיכום

ספר - האסלאם הוא בשורתנו והג'האד דרכנו

האסלאם הוא בשורתנו והג'האד דרכנו/חסן אל־בנא (תרגם, הוסיף מבוא והערות: אפרים ברק), מערכות ומרכז דיין, תל־אביב, 2021, 492 עמודים איגרות אלה הן מורה נבוכים להבנת דרכה ומטרותיה של תנועת ״האחים המוסלמים״. חסן אל־בנא (1949-1906), מייסד התנועה, עיצב את דרכה בשורת ״איגרות״ (רסאאל) שכתב בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20. האיגרת הייתה סוגה ידועה של כתיבת פרוזה בימי הביניים. גם בתחום הדתי איגרת הייתה מילה נרדפת למאמר קצר בנושא קונקרטי. נראה שבנא אימץ את הסוגה הזאת בשל הנופך המסורתי שלה, ובשל חוסר רצונו להשתמש במונחים השאולים מתרבות המערב. רוב איגרותיו התפרסמו כמאמרים בעיתוני התנועה, וחלק מהן הופצו לאחר מכן בעלונים ובקונטרסים שונים. האיגרות שימשו ועדיין משמשות נר לרגליה של תנועת ״האחים המוסלמים״ עד היום. אחרי מאה שנות תהפוכות במזרח התיכון, יצאה הבשורה של בנא ממצרים לכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה ואף לקהילות מוסלמיות במערב, לבשה צורות ייחודיות בהתאם לנסיבות הפוליטיות והחברתיות המקומיות בכל זירה, ונותרה עד היום מעין רשת עולמית (גם אם רופפת) של ״אחים לדרך״. מבין שלוחות ״האחים המוסלמים״ הפעילות, הקורא הישראלי מכיר בעיקר את תנועת חמאס כמי שמשמרת מחויבות גבוהה לעמדותיו של בנא ולדרכו. דבריו של מייסד ״האחים המוסלמים״ פותחים את אמנת חמאס: ״ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה כפי שמחה את מה שקדם לה״. ססמת חמאס לקוחה גם היא מאיגרת הכללים של בנא ומסכמת היטב את תורתו: ״אללה הוא מטרתה [של חמאס]; השליח [מוחמד] הוא המופת שלה; הקוראן הוא חוקתה; הג׳האד הוא דרכה וההקרבה היא משאלתה הנעלה ביותר״. פרפראזה על דברים אלה משמשת גם שם לספר זה. הספר הוא פרי שיתוף פעולה בין "מערכות" ומרכז משה דיין ללימודי המזרח־התיכון ואפריקה איך לקרוא את הספר הדיגיטלי? * לקריאת הספר בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". * להורדת הספר יש ללחוץ "הורדת PDF". * לקריאת כל שער בנפרד יש לגלול למטה. קריאה מהנה

ניצחון בתחרות הלמידה יביא לניצחון בקרב

"אנחנו מתמודדים עם שני צבאות טרור, חזבאללה וחמאס, ארגונים סמי־צבאיים לומדים, ותחרות הלמידה איתם קשה מאוד. החוכמה היא לא רק ללמוד אלא גם להשתנות“. תא“ל (מיל') גיא חזות, ראש מערך הלמידה המבצעית בזרוע היבשה, בריאיון על למידה מתמדת תוך כדי לחימה.

בדואים

מפקדות מבצעיות בחירום: על מאפייני החוויה ודפוסי הפעולה מזווית הפסיכולוגיה הצבאית

האתגר: חוויית החירום במפקדות כוללת אחד עשר מאפיינים עיקריים ייחודיים: (1) תחושה של אי־ודאות – בנוגע לתמונת המצב בעת החירום, המסוגלות האישית, מועד סיום החירום ומצב הסיום בחירום. (2) קושי במעבר מהתוכנית לשעת חירום למימושה – עקב הקושי להיפרד מהמוכר והבטוח, תחושת הפסד ואשמה, והעמימות בנוגע לתמונת המצב ומשמעותה. (3) תופעת ה"רשומון" והקושי ביצירת תמונת מציאות קוהרנטית. (4) חוויית היתירות כאשר כמה מפקדות פועלות באותו תווך מערכתי. (5) חיכוך בין גישות מבצעיות ותרבותיות בנוגע לאופן ניהול המערכה. (6) אופי המשימה השונה היוצר פערים בין תכנון לביצוע ובין גמישות ליציבות. (7) צורך בפיצול קשב בין עיסוק בתכנון המשך הלחימה ובין ניהול הקרב, בין גזרות שונות, בין מאמצים מבצעיים שונים ובין היבטים לוחמניים של המערכה להיבטים לא לוחמניים שלה. (8) עומס רגשי רב מצד פקודים ומפקדים, גם כאשר המפקדים אינם נמצאים פיזית בשדה הקרב. (9) תחושת איום אישית וארגונית. (10) תחושת ה־Fishbowl (אקווריום) המתרחשת כאשר בעת חירום תחושת המפקדים האחראים היא כי כולם בוחנים את מעשיהם. (11) שונות בין אהדת העם לחייליו הלוחמים אשר אינה מתערערת, ובין נטייה הולכת וגוברת להפנות ביקורת כלפי המפקדים.

פרדוקס הכוח האווירי: יותר מדויק, פחות אפקטיבי

פיקוד זוטר במלחמת "חרבות ברזל"

הדיון התאורטי בנוגע ליכולותיהם ולמסוגלותם של המפקדים הזוטרים בחטיבות חי"ר קיבל פרופורציות אחרות מתחילת מלחמת "חרבות ברזל". על מפקדי החי"ר להקפיד להפעיל את המסגרות הטקטיות באופן שימצה את כל דרגי הפיקוד באופן מיטבי. עוצמתו וקטלניותו של צבא היבשה תלויות במידה רבה במפקדים הזוטרים של חיל הרגלים ובמיצויָם

מנהיגות הדרג הטקטי במלחמת "חרבות ברזל"

המנהיגות בדרג הטקטי מצטיירת כמנהיגות נוכחת, ובמלחמה זו אנו עדים שוב לחשיבות ולהשפעה הרבה שיש למפקדים בדרג זה. רצוי שמפקדים בדרג הטקטי ובדרגים בכירים יותר יהיו מודעים לסוגיות של אמון ואחריות מרחיבה. לחזרה ליסודות יש ערך רב, גם בתחום המנהיגות

טכנולוגיות "מפציעות ומשבשות" בעולם הביטחוני

שימור היתרון הטכנולוגי של ישראל חיוני ליכולתם של צה"ל ומערכת הביטחון להגן על המדינה מפני איומים פוטנציאליים עתידיים. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של השנים האחרונות מובילה לטכנולוגיות המכונות "משבשות", "מפציעות" ואפילו "בלתי נמנעות". מבחינה ביטחונית, הגדרת הטכנולוגיות הללו מתמקדת בתשעה תחומים עיקריים: בינה מלאכותית (AI), נתוני עתק, אוטונומיה, טכנולוגיה קוונטית, ביוטכנולוגיה ושיפורים אנושיים, טכנולוגיות על־קוליות, טכנולוגיות חלליות, חומרים וטכנולוגיות ייצור, אנרגיה והֲנָעָה (propolsion). במסגרת בניית האסטרטגיה הביטחונית של ישראל וצה"ל ל־2030 ואילך, יש לעסוק בהתפתחות הטכנולוגית בתחומים אלה כהזדמנות, אך גם כסיכון במקרה שהתפתחויות בתחומים אלה יִשְׁחקו את היתרון הטכנולוגי של ישראל. על מנת להתמודד בצורה אמפירית עם שאלת המחקר ¬¬– כיצד לשמר את היתרון האיכותי של ישראל לנוכח התפתחותן של טכנולוגיות מפציעות ומשבשות, מאמר זה משתמש בחקר מקרה של התפתחות והתקדמות בטכנולוגיות בַּתחומים נתוני עתק ובינה מלאכותית. המטרה היא לבחון מה אפשר ללמוד מקצב ההתקדמות של טכנולוגיות אלה בנוגע לטכנולוגיות משבשות ומפציעות אחרות. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהדרך הטובה ביותר להאיץ את קצב ההתפתחות בתחום הטכנולוגיות המפציעות והמשבשות, הוא להתמקד בבניית יכולות טרנספורמטיביות (transformative capacity). מאמר זה מציע לחלק את היכולות הטרנספורמטיביות הנדרשות לארבעה גורמים מרכזיים: 1. יכולות הנדרשות לפיתוח טכנולוגי; 2. יכולות הנדרשות לשיפור קצב אימוץ הטכנולוגיה ברמה האינדיווידואלית; 3. יכולות הנדרשות לשיפור קצב ההתאמה הארגונית לטכנולוגיה; 4. יכולות הנדרשות למיסוד והטמעה חברתית של הטכנולוגיה. לסיכום, מובאות ההמלצות המרכזיות שהוכחו כמוצלחות במקרה הבוחן ואשר ניתנות ליישום בישראל, בגופי הביטחון ובקהילת המודיעין, ונערך דיון במגבלות המחקר ובצורך במחקרי המשך

נפוליאון 1812