מציג עמוד 49 מתוך 754 תוצאות
מלחמת "חרבות ברזל" הציבה אתגר לתפיסות הנוגעות למוסר לחימה, והציפה מחדש דיונים על הרלוונטיות של כללי המוסר בה, ובפרט אלה הנוגעים לנפגעים אזרחיים. מפקדי צה״ל צריכים לחזור ולדבר על הצורך לשמור על ערכים. שיח כזה עלול אומנם להיות פחות פופולרי, אך עדיין הוא זה שיבנה אמון רב יותר בפעולה הצבאית, והוא המטרה שיש לבקשה
מלחמת "חרבות ברזל" מדגישה ביתר שאת כי בשדה הקרב המודרני נדרש עיסוק מרובה במרחב האנושי שהמלחמה מתבצעת בו, אם לצורכי הנעת האוכלוסייה, ההשפעה עליה, הנגשת הסיוע ההומניטרי, או כחלק מהצורך בלגיטימציה הבין־לאומית. נדרשת חשיבה, פיתוח של תו"ל, הסדרה של אמצעים וכוח אדם מקצועי ומאומן עבור הפעלה יעילה ומועילה של היחידות העוסקות במרחב זה
מאמר מעט שונה המציע טיפולוגיה חדשה של רמות המלחמה – אסטרטגיה, מערכה וטקטיקה – כאשר כל אחת מהן מכילה תתי־רמות קטנות, טכניות ואנושיות, שכן החלוקה הנוכחית אינה מספקת. מדובר בדיון תאורטי אך בעל השלכות מעשיות נרחבות תפיסתיות הן על בניין הכוח הן על הפעלתו
כל תכנון של פלטפורמת לחימה חייב להביא בחשבון את מכלול אמצעי הגילוי, הזיהוי והאיכון הקיימים ולתת להם מענה בדרך של טיפול בחתימה או בדרך של אמצעי הטעיה. הטיפולים האלה ישפרו את יכולתה של פלטפורמת הלחימה לשרוד ויהוו מכפיל כוח בשדה הקרב
מימי קדם מזוהה הלחימה עם גברים. מחקרים בין־תרבותיים מגלים שאלימות קשה היא ההבדל המובהק ביותר בין המינים. האם זו תוצאה של חינוך ושל מקובלות חברתיות, או שמא גברים מטבעם מותאמים יותר מנשים ללחימה?
ההיגיון האסטרטגי המדיני והמסחרי שבו אוחזת ארצות-הברית להצדקת מכירותיה הביטחוניות למדינות ערב יוצר מעין "מרוץ חימוש רדום", שבו מצטמצם הפער האיכותי הצבאי של ישראל ביחס למרחב הסובב אותה. יחד עם זאת מייצרת ארצות-הברית "תלות" ערבית בה המפחיתה, לכאורה, את המוטיווציה לצאת למלחמה נגד ישראל. המסקנה היא שעל ישראל לכונן מנגנון הסכמה עם ארצות-הברית באשר לאמצעי הלחימה שייכנסו לזירה מתוך עניין לטפח את היתרון האיכותי של צה"ל כמרכיב חיוני בשימור היציבות האזורית לאורך זמן
משה דיין, אדם בעל מודעות רבה להיסטוריה ולמקומו בה, הצליח להנחיל את המיתוס שכיבוש לוד במלחמת העצמאות נבע מפריצת הגדוד המשוריין שעליו פיקד - גדוד 89 - לתוך העיר. מחקר קפדני יותר מלמד שהפריצה הזאת הייתה מסע מבולבל למדי של כוח תועה בדרכו. אומנם גם הפריצה השפיעה על נפילת העיר, אך הייתה רק גורם אחד מיני רבים שתרם להצלחה. הבעיה היא שבשל ההשפעה העצומה שעתידה הייתה להיות לדיין הצליח המיתוס שהוא יצר, ואשר היה שגוי בבסיסו, להשפיע למשך שנים רבות על התפתחות תורת הלחימה של צה"ל
השינויים הטכנולוגיים באמצעי הלחימה בסוף המאה ה-20 העצימו את יכולות הכלים ההגנתיים העומדים לרשות הצבאות. באמצעות טילי נ"ט מתקדמים והתבצרות בקרקע יכול כוח קטן להתמודד בהצלחה נגד כוח תוקף עדיף. המסקנה שהסיק מכך צה"ל - שיש להחזיר את כושר התמרון באמצעות תמרון רגלי - היא שגויה, שכן היא לא תפתור את הבעיה. הפתרון הוא ייצור טנקים שמתאימים לשדה הקרב החדש