מבעיה מקומית לבעיה קיומית: אבחון וטיפול אסטרטגי במלחמת "חרבות ברזל"

לנגד עינינו מתנהלת כיום מלחמה שאינה צבאית רגילה, ובוודאי שאינה עימות מוגבל. לא מספיק להכות את גדודי חמאס מכות קשות, ואף לא לפרק את יכולותיו הצבאיות. לתוצאת המערכה השפעה ישירה על המהלכים בכל הגזרות האחרות. כך תשוקם רגל ההרתעה החסרה כרגע בביטחון הלאומי של ישראל

ממעבר ארז למעבר רפיח: לקחי מט"ק במלחמה – השלכות להכשרה ולעצמאות הנדרשות בלש"ב

מאמר מעט שונה בנוף של "מערכות", המתאר חוויות ולקחים של מט"ק חדש לאחר שמונה חודשי לחימה בשטח בנוי. על הכשרת דרג המש"ק בהקשרי קרב משולב ועל מידת העצמאות המוקנית לו בשגרה – מתוך ראייה של הכנת המפקד הזוטר למלחמה

הסכנה האסטרטגית ממזרח: האם הממלכה ההאשמית בירדן כבר מחוז איראני?

ירדן בין הפטיש לסדן. מצד אחד היא תומכת ברעיון הפלסטיני למדינה עצמאית, מצד אחר התנגדותה לאיראן שרואה במלחמה הזדמנות להשתלטות שיעית והפיכתה למדינת פרוקסי, ומזרימה דרכה נשק רב (וייתכן שפעילים חמושים) לשטחי יהודה ושומרון. כמו כן, נכון לאפריל 2025 תפסו השלטונות חוליית טרור של "האחים המוסלמים" שקשורה לחמאס עזה, שעברו אימונים בלבנון לירי טילים (כולל כטב"מים) וייצורם בגבולות הממלכה. פתיחת חזית מזרחית מירדן תאלץ את צה"ל להתמודדות רחבת היקף, על כל משמעויותיה השונות

הפתעות שאינן הפתעות: הנ"ט ביום הכיפורים מול הכטב"מים ב"חרבות ברזל"

כמו בהפתעת הנ“ט, גם בהפתעת הרחפנים והכטב“מים היא אינה מעצם קיום האמצעי, אלא מהעובדה שהאויב מצא דרך להשתמש בו בצורה שלא היינו ערוכים לה ובצורה שלא רצינו לראות. כדי למנוע מעצמנו להיות מופתעים ממה שאנו יודעים (או היינו אמורים לדעת), עלינו להבין שעיקר הבעיה אינו נעוץ בידיעה, אלא בהבנה

מיקרו־סוציולוגיה של מלחמות חדשות

המאמר מציג ניתוח חזותי של פיגועי טרור שהתרחשו בישראל במהלך השנים 2016-2015, תקופה המכונה "אנתפאדת היחידים". במחקר נותחו סרטים המתארים פיגועי טרור במטרה לבחון בגישה מיקרו־סוציולוגית פיגועים אלה בעת התרחשותם. אנו טוענים, כי בדרך זו ניתן להעשיר את הידע הסוציולוגי הצבאי אודות ה"מלחמות החדשות". במחקר נאסף מידע שאותר במרשתת ומקורו בתפוצה רחבה של מצלמות אבטחה ומכשירי טלפון ניידים. פותחה תוכנה לאיסוף סרטים והיא הופעלה במדגם של רשתות חברתיות. במקביל נערכו גם ראיונות עומק עם קציני משטרה ואזרחים שהיו עדים לפיגועים. ניתוח הממצאים מתאר את הדינמיקה החברתית המופיעה בסרטים ומצביעה על שלושה גורמי ייסוד הנכללים באלימות המוצגת בהם: התוקף, משבש ההתקפה וההמון. המחקר מצביע על יכולתם של סוציולוגים צבאיים לבצע ניתוח חדש של אלימות תוך שילוב בין רמת ה"מאקרו" לבין מחקר ברמת ה"מיקרו". ניתוח מיקרו־סוציולוגי כזה מוביל להבנה טובה יותר של פיגועי טרור, תוך התגברות על מניפולציות במידע ויזואלי המתבצעות על־ידי התקשורת, הממשלה וארגוני טרור.

היסטוריוגרפיה של הלם הקרב על המסך הישראלי

מאמר זה מבקש להציע היסטוריוגרפיה של ייצוגי הלם הקרב על המסך הישראלי, מאז ראשית ימי המדינה ועד לעשור השני של המאה ה־21. המאמר בוחן את קשרי הגומלין שבין ההתרחשויות ההיסטוריות בישראל, התפתחות שיח הטראומה בעקבותיהן וייצוגו של הלם הקרב בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים. התפתחות זו מוגדרת באמצעות ארבע תקופות: תקופת ההשתקה, בין ראשית ימי המדינה ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה הן החברה הישראלית והן המסך הישראלי הדחיקו את המצב הפוסט־טראומטי; תקופת ההכרה בהלם הקרב, שכללה גל סרטים שעסקו בהלם קרב, במהלך שנות ה־80 של המאה ה־20; תקופת הפיצול, במהלך שנות ה־90, שבה הקולנוע העלילתי נמנע לחלוטין מעיסוק בהלם הקרב ואילו הקולנוע התיעודי ייצג את התופעה במספר סרטים; ותקופת הדומיננטיות של הלם הקרב על המסך הישראלי, מאז ראשית המילניום, שבה הקולנוע העלילתי, התיעודי, והטלוויזיה, מוצפים בתכנים קולנועיים וטלוויזיוניים המציבים במרכזם את הלם הקרב

השלכות נורמטיביות של הפעלת מערכות נשק אוטונומיות חמושות: אתגר בשדה הקרב העתידי

ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והמלחמות הא־סימטריות שמאפיינות את מרבית העימותים הצבאיים בעשורים האחרונים, שינו משמעותית את אופן הלחימה וכֵּליה. את מקומן של העוצבות הלוחמות והלחימה הקונוונציונלית תפסו אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, בהם מערכות נשק אוטונומיות חמושות הנקראות בשם הגנרי "רובוטים קטלניים אוטונומיים" (Lethal Autonomous Robotics – LARs), והם נחלקים לשני תתי סוגים: מערכות נשק קטלניות שהן אוטונומיות לחלוטיןLethal Autonomous Weapons Systems) –LAWS ), ומערכות נשק קטלני חצי אוטונומיות Partially Autonomous Lethal Weapon Systems) – (PALWS. התפתחויות אלה מעלות סוגיות קשות בתחומים אחדים, ובעיקר בתחום האתי והערכי: עד כמה ניתן להשאיר בידי כטמ"מים (כלי טייס מופעלים מרחוק), או מערכות נשק אוטונומיות למיניהן, את ההחלטה הסופית להשמיד מטרה? האם פיתוח מערכות אוטונומיות לחלוטין ושימוש בהן אינם סותרים נורמות מוסריות ואתיות מקובלות, לפחות במדינות דמוקרטיות? ובמיקוד מקומי – האם יישום מערכות אלה אינו עומד בניגוד לערכי מסמך "רוח צה"ל", למשל הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם וטוהר הנשק? האם שיקולי רגישות לנפגעים (מכוחותינו) תביא לשימוש מופרז בכלים בלתי מאוישים, ועוד. על בסיס השוואה לנעשה בתחום זה בכמה מדינות מערביות דמוקרטיות ובגופים בין־לאומיים רלוונטיים, המאמר הנוכחי מתריע על העובדה כי בשדה הקרב העתידי (או כבר הנוכחי) יהוו הדילמות הללו את האתגר העיקרי בפני מקבלי ההחלטות הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני, כמו גם בפני דעת הקהל הרחבה בישראל. המאמר מציג את מצב ההתפתחויות בתחום זה בישראל ובחו"ל, ודן בדילמות העיקריות הנובעות מהתפתחויות אלה.

הנהגת "האחים המוסלמים" המצרית בטורקיה והפוליטיזציה של הסוגיה הפלסטינית

החולשה בה נתונה הנהגת תנועת "האחים המוסלמים" למעלה מעשור אינה מונעת ממנה לצייר תמונת ניצחון של המחנה האסלאמיסטי על אויביו, בין היתר באמצעות שימוש במערכת אלטופאן אלאקצא. ועדיין נראה כי הפוליטיזציה של הסוגיה הפלסטינית איננה מצליחה לשקם את מעמדה, בעיקר בשל הפילוג הפנימי בין שלוש הנהגות מרכזיות: חזית לונדון, חזית איסטנבול וזרם השינוי

מה בין טרור לאומני לדתי?

אף שכיום אנו מכירים בעיקר ארגוני טרור דתיים, הרי שהחלוקה בין ארגונים דתיים ולא דתיים עוזרת לנו להבין את אופן פעולת תנועת הטרור. גם אם לארגונים, לאומנים ודתיים יחדיו, אותה מטרה, הרי שבירור מניעיהם יעזור לפעול נגדם ביעילות

ישוב בהרעשה