מציג עמוד 43 מתוך 484 תוצאות
ספר חדש יצא לאור - נצראללה: אגדות לא מתות (?) מאת תא״ל ש׳ וד״ר ק' / מאמר חדש מאת פרופ' דיוויץ בץ ופרופ' מ.ל.ר סמית' על נשקים חכמים והנחות יסוד מטומטמות / מאמר מאת רס"ן ד' על לוחמה ממונפת בינה מלאכותית / נכי צה"ל בהשכלה הגבוהה בישראל: זהות מוגבלות ושימוש במקורות תמיכה / 120 שנים לתום מלחמת רוסיה-יפן
לכבוד יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל - מאמר על נכי צה"ל בהשכלה הגבוהה בישראל / פודקאסט - מה קרה לתרבות ההתרעה באמ"ן, איך זה השפיע על 7 באוקטובר והאם אפשר להחזיר אותה למרכז הביטחון הישראלי? / תובנות משדה הקרב בין מלחמת העולם השנייה ו"חרבות ברזל" ולמה, לפעמים, דווקא מי שלא יורה הכי צריך את המפקד ליד / שנה להפיכה בסוריה - על הצלחת המערכה של המורדים בהקשרי רוח הלחימה וההשלכות לישראל / 43 שנים למותו של חיים לסקוב
הגיליון שלפניכם אינו עוסק ישירות במלחמה הנוכחית. כמו קודמו, סברנו שנכון לחכות לפני שנקדיש גיליון מלא למחקר אודות המלחמה שלמעשה טרם הסתיימה. ככל שעובר הזמן הולכת ומתבהרת ההבנה שהזמן הוא ממד מהותי בחקר המלחמה, התנהלותה, לקחיה והנושאים המחקריים הנובעים ממנה. אני בטוחה שגיליון בנושא המלחמה יתגבש עם הזמן, ושהיא תתפוס מקום מרכזי יותר במחקרי חברה-צבא-ביטחון בכלל ובכתב העת שלנו בפרט, ושהסבלנות תשתלם. עם זאת, הגיליון הוא תוצר המציאות שבה אנחנו חיים וחוקרים. לפיכך, גם כאשר המאמרים אינם עוסקים ישירות במלחמה, אי אפשר שלא לקרוא אותם דרך נקודות המבט שהיא יצרה, ולהבין כי היא נוכחת גם בלי שנוקבים בשמה במפורש. שלושת המאמרים המרכזיים בגיליון מתמקדים בנושאים שהם בליבת המחקר כבר תקופה: מילואים, מגדר והמחקר בישראל בתחומי הצבאיות. גם כאשר הם עוסקים במידה רבה בעולם שלפני 7 באוקטובר, אי אפשר שלא לקרוא אותם גם בעיניים של בתר האירועים
בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר 2023, פתחה ישראל במלחמה ברצועת עזה וגייסה עשרות אלפי חיילי מילואים לשירות ממושך. היקף גיוס כזה חייב גיבוש מענה ומעטפת תומכת, אשר סופקו חלקית, בעיקר לנוכח התמשכות הלחימה. את חיילי המילואים עוטפים מעגלי חיים המשפיעים על המוטיווציה שלהם לשרת, והמעטפת התומכת בהם אינה בגדר "תגמול" גרידא, אלא פיצוי על המחירים שהם נדרשים לשלם בעצם שירותם. חוק המילואים (2008) מסדיר לראשונה את מרכיבי התגמול וההוקרה לחיילי המילואים וכן את תנאי הפיצוי השכרי והתגמול. למרות הגידול שחל בהיקף התגמולים במהלך השנים בעקבות החוק, יש כשל עמוק בחוק במתכונתו הנוכחית. במאמר זה אטען כי ישראל אינה אוחזת בתפיסה סדורה של מעטפת התמיכה בחיילי המילואים ובני משפחותיהם בזמן שגרה וחירום ואינה מגדירה לה מודל פעולה מתוקצב, בשל הלקונה בחוק המילואים. במסגרת המאמר אציע מודל לגיבוש המעטפת והתגמולים למשרתי המילואים, המבוסס על "סל שירותי הבריאות"
מחקר זה בוחן את חוויית השירות הצבאי של חיילים וחיילות על הקשת הטרנסית בצה"ל וחושף את דרכי התמודדותם בסביבה ארגונית היררכית זו. המחקר משתמש בפרדיגמה פרשנית־הבנייתית ומתבסס על ראיונות עומק עם 17 טרנסג'נדרים ששירתו בצה"ל בין השנים 2016, עת צה"ל הסדיר לראשונה את המענה לנושא, ל־2021. מהראיונות עלו שלוש תמות מרכזיות: חוויית היציאה מהארון בזמן השירות, לעיתים באופן חוזר ונשנה; הצבא כארגון מגדרי בינרי; ופרפורמנס ממוגדר בצבא. ייחודיות המחקר טמונה בהשמעת קולה של קבוצת מיעוט מודרת המצויה לרוב בשולי החברה, ובחשיפת האופן שבו המדיניות המוצהרת באה לידי ביטוי בתהליכי היטמעותם בצה"ל מנקודת מבטם של "בני הדור הראשון"
בעשור האחרון חלו שינויים רבים במעמד הנגדים בצה”ל, שקיבלו ביטוי בעיקר בציר הפיקודי. תפקידו בפועל הפך לתפקיד המשלב מומחיות מקצועית ופיקוד, ולמרות זאת ההגדרות הרשמיות מתייחסות אליו בעיקר כאיש מקצוע. ראוי לבחון מיהן האוכלוסיות הנכללות תחת הגדרת הנגד, ולפעול למיצובן גם כסמכות פיקודית
המאמר בוחן את כשלי ההתרעה של קהילת המודיעין הישראלית לאורך עשרות שנים, ובראשם מחדלי 1973 ו-2023, ומערער על ההנחה בדבר יכולתה לספק התרעות מהימנות לאירועים מדיניים וצבאיים דרמטיים. אף שנעשו ניסיונות חוזרים לתקן כשלים אלה באמצעות רפורמות ארגוניות במודיעין, שורש הבעיה עמוק יותר, והוא נעוץ בתרבות הדיון ובדינמיקה שבין הדרגים הצבאי והמדיני. המאמר מדגיש את השפעתם של היררכיה נוקשה, שיח קונפורמי ופוליטיזציה סמויה על תהליך קבלת ההחלטות, וטוען כי שינוי מבני לבדו אינו יכול להבטיח שיפור. כדי להפיק לקחים אמיתיים ולהימנע מכשלים עתידיים, נדרש שינוי רחב היקף בתרבות האסטרטגית הישראלית, אשר יקדם פתיחות מחשבתית, דיון ביקורתי והכרה בממד הפוליטי-אנושי של תהליכי ההערכה וההתרעה
המאמר בוחן את תפקוד מערך מודיעין השדה של צה"ל במלחמת "חרבות ברזל", על רקע הפער בין ייעודו כמרכיב מרכזי בתמיכת התמרון הקרקעי, לבין מצבו הארגוני והמבצעי ערב הלחימה. בהתבסס על ניסיונו האישי של המחבר מוצג ניתוח ביקורתי של תפיסת הלוחמ"ם, תהליכי בניין הכוח של אמ"ן וזרוע היבשה, ומימושם בשטח תחת אש. המאמר מתאר את הפערים שנחשפו – באיוש, כשירות, תשתיות ואיסוף אורגני – לצד תרומתם המרכזית של גופי מילואים מאולתרים, מרכז המודיעין לתמרון, וצוותי איסוף וחקירה שפעלו בשדה. דרך תיאור מהלך הלחימה, מציע המאמר תובנות על יחסי הגומלין בין אמ"ן למערכי השדה, על הצורך בחידוש ההשקעה במודיעין טקטי ובמודל מילואים רלוונטי, ועל התנאים הנדרשים להפיכת הידע המודיעיני ליתרון אפקטיבי בלחימה רב־זרועית
עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית