ביקורת ספר: Rethinking Military Professionalism for the Changing Armed Forces.

להרחבת אופקנו המקצועי

מבצע "סינדור": עליונות אווירית ולוחמה תודעתית בקונפליקט הודו-פקיסטאן

העימות הצבאי במאי 2025 בין הודו לפקיסטאן אינו עוד סבב לחימה באזור מתוח, אלא נקודת מפנה בדרכי הפעלת הכוח, בתפיסת ההרתעה ובאופן שבו מתנהלים קונפליקטים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת ובדינמיקה תודעתית. מבצע "סינדור" ומקבילו "עם כלביא" באיראן חודש לאחר מכן ממחישים כיצד ניהול הסלמה מבוקר, תקיפות מדויקות ושימוש מתוחכם ביכולות תודעתיות הופכים לכלים מרכזיים בהתמודדות עם יריבים מצוידים היטב, הפועלים גם בזירת המידע

דבר העורכת

הגיליון שלפניכם אינו עוסק ישירות במלחמה הנוכחית. כמו קודמו, סברנו שנכון לחכות לפני שנקדיש גיליון מלא למחקר אודות המלחמה שלמעשה טרם הסתיימה. ככל שעובר הזמן הולכת ומתבהרת ההבנה שהזמן הוא ממד מהותי בחקר המלחמה, התנהלותה, לקחיה והנושאים המחקריים הנובעים ממנה. אני בטוחה שגיליון בנושא המלחמה יתגבש עם הזמן, ושהיא תתפוס מקום מרכזי יותר במחקרי חברה-צבא-ביטחון בכלל ובכתב העת שלנו בפרט, ושהסבלנות תשתלם. עם זאת, הגיליון הוא תוצר המציאות שבה אנחנו חיים וחוקרים. לפיכך, גם כאשר המאמרים אינם עוסקים ישירות במלחמה, אי אפשר שלא לקרוא אותם דרך נקודות המבט שהיא יצרה, ולהבין כי היא נוכחת גם בלי שנוקבים בשמה במפורש. שלושת המאמרים המרכזיים בגיליון מתמקדים בנושאים שהם בליבת המחקר כבר תקופה: מילואים, מגדר והמחקר בישראל בתחומי הצבאיות. גם כאשר הם עוסקים במידה רבה בעולם שלפני 7 באוקטובר, אי אפשר שלא לקרוא אותם גם בעיניים של בתר האירועים

דף במילון הצבאי: מושגים טופוגרפיים

דבר העורכת

זהו הגיליון השלישי של כתב העת המתפרסם במהלך מלחמה. המציאות שבה כותבים וכותבות, שופטים ושופטות, ממשיכים לשרת במילואים היא כמעט בלתי נתפסת, והפער בין עולם המחקר למציאות הביטחונית נותר מאתגר. המעברים בין החיים הצבאיים לאזרחיים לא נעשו קלים יותר, אולי במפתיע. עם זאת, מכלל כתבי היד המוגשים לחברה, צבא וביטחון לאומי ניכר כי העיסוק בשדה המחקרי של יחסי צבא-חברה מספק לחלק מקהילת החוקרים מרחב נשימה, ואפשרויות התמודדות עם המציאות הנוכחית. כמו קודמיו, גיליון זה מציג קשת רחבה של מחקרים: החל מנושאים היסטוריים וערכיים שאינם קשורים ישירות למלחמה, וכלה במאמרים המשקיפים על העבר דרך עדשת ההווה, ובוחנים את ההווה לנוכח ניסיון העבר

השפעת הקומפלקס הצבאי-תעשייתי על גיוס חדשנות טכנולוגית אזרחית לשימושים ביטחוניים

משלהי המאה ה־20 החלה נדידה של ההגמוניה הטכנולוגית מהמגזר הביטחוני לאזרחי. נדידה זו חלה בעקבות דעיכה משמעותית במלחמות בין מדינות, ובעיקר בין המעצמות, עלייתן של חברות הסטארט־אפ וצמיחתן המהירה של ענקיות הטכנולוגיה כמו מיקרוסופט, גוגל, אמזון, אפל ומטא. במדינות שבהן קומפלקס צבאי־תעשייתי נרחב ומערכת ביטחון מתקדמת, הביא התהליך להבנת הצורך הביטחוני בגיוס טכנולוגיה אזרחית חדשנית לשימושים ביטחוניים. הבנה זו הניעה את מערכות הביטחון לתור אקטיבית אחר חדשנות טכנולוגית אזרחית, והניעה שינוי עמוק בפרדיגמת החדשנות של מערכת הביטחון, שעיקרו מעבר מחדשנות סגורה לפתוחה

בעיתונות הצבאית

שירות הקשר בהגנה: מקשר מחתרתי לחיל קשר מודרני

שירות הקשר הוקם ב־1937 במסגרת ההגנה, ולאחר הקמת המדינה הפך באוקטובר 1948 לחיל הקשר. השירות סיפק מענה מקצועי לצרכים המבצעיים בשנות המאבק לעצמאות של היישוב העברי, נטל חלק מרכזי במפעלות ההעפלה והברחת הנשק לארץ ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה, הִקנה למפקדי ההגנה וצה"ל יכולת פיקוד ושליטה על המבצעים הצבאיים במלחמת העצמאות, ואִפשר להנהגה לקדם את המאמץ המדיני להקמת המדינה. מורשת השירות - הקרבה, דבקוּת במטרה, מסירוּת אין קץ, מקצועיות, עשיית יש מאין - מאפיינת גם היום את אנשי חיל הקשר והתקשוב

ההגנה בתנועת הבריחה - אימונים צבאיים של שורדי השואה

יותר ממחצית מן הכוח הלוחם של צה"ל במלחמת העצמאות היו ניצולי שואה. רוב הפליטים בדרך נדודיהם למדו מקצוע. הצעירים עסקו גם באימונים צבאיים וטרום צבאיים, שנעשו בחשאי, כדי שיוכלו להילחם למען ארצם