מציג עמוד 40 מתוך 495 תוצאות
כמי שקיבל השראה מהספרים "אנשים מול אש" ו"סוד האומץ" לא מוותר קנת מקסי, מחבר "הקרב" על רגעי התייבשות של באר האומץ ועל הצורך לדבר על הרגשות בגמר הלחימה. ספר מצוין ללימוד ולהכשרת הדמיון בשדה הקרב ובלחימה
למשבר הפליטים השלכות על ישראל הן בסוגיה של הגנת גבולות והן בהקשר הרחב יותר של התמודדות עם טרור אסלאמי. התופעה של פליטים רבים המגיעים לכל מדינה באירופה מארצות שמחזיקות בגישה אנטי־ישראלית צריכה לייצר בישראל לפחות מודעות לבעיה, גם אם האיום נראה רחוק
במהלך עשור פעלו חטיבות האש בצבא ארצות־הברית כמפקדות עצמאיות שהיו מסופחות לעת הצורך לדיוויזיות ולקורפוסים. מסיפור הקמתן וביטולן ניתן ללמוד על השפעות ארוכות טווח של שינויים ארגוניים שלא ניתן לחזות מראש, ועל כך שרפורמות ניתן לשנות כאשר הן אינן מצליחות
כאשר קצב הופעת איומים חדשים גדל במהירות, נדרשים מפתחי ומפעילי מערכות ההגנה האווירית להביט קדימה ולממש פתרונות בזריזות. לקחי העשורים האחרונים מצביעים כי התלקחות אזורית בתזמון שבו אין עדיין מענה לאיום החדש, תסתיים בצורה כואבת, ולעיתים - גם ברמה האסטרטגית
בין אסון התאומים והקורונה. מחקר שביצע טיפולוגיה של מצבי חירום מעלה מסקנות שאותן ניתן ליישם גם במשבר הקורונה. במקומות שבהם נשמרו הכללים הנכונים לניהול האירוע - גבר הסיכוי להשגת תפקוד נכון ומלא להשגת התוצאות הרצויות
אנשים בעלי סכמה של ערך עסוקים, באופן ישיר ובאופן עקיף, במידת השווי האישי, ובמשמעות שלהם בעולם. ככל שקצינים בעלי דפוס כזה יצליחו לפעול דווקא מתוך תחושת מרחב וחופש פנימי גדול יותר, ולאו דווקא מתוך צורך להוכיח לעצמם ולאחרים שהם מצוינים, תגבר יכולתם להשפיע על סביבתם וכתוצאה מכך גם על יעילותו ותפקודו של הארגון הצבאי בכללו
ההגבלה של יחידות הסיור (בראייה תקנונית והכשרתית) לאיסוף פסיבי בלבד פוגעת ביכולת של המפקד והכוח לבנות ולשמר תמונת מצב אויב עדכנית, גם כאשר מדובר באויב ממוכן, קל וחומר מול אויב שאינו חושף עצמו ללא גירוי משמעותי. יש צורך דחוף לתקן את העיוות, באמצעות איגוד היחידות החטיבתיות העוסקות באיתור אויב, והתאמתן לקצבי התמרון הנדרשים מחטיבות השריון
מלחמת המפרץ שהתרחשה לפני כ־30 שנים, ומשבר הקורונה שאותו אנו חווים בימים אלה, הציבו ומציבים לישראל ככלל ולצה"ל בפרט אתגר מסוג חדש - מענה לעורף שלא באמצעים הצבאיים המסורתיים. יש לקבל את ההחלטה היחידה הרלוונטית למצב מסוג זה - הכרזת מצב הג"א והעברת הסמכויות לצה"ל
מאמר זה מבקש להשוות בין שני כשלי ההתרעה החמורים בתולדות קהילת המודיעין הישראלית: מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת חמאס (2023). חרף פערי מידע והקשרים שונים, ניתוח השוואתי של אחריות ארגונית, קונספציות שגויות, תפקוד האיסוף ותהליכי מחקר והערכה, מאפשר לזהות דפוסים דומים ושונים בשני המקרים. בעוד כשל 1973 נבע בעיקר מבעיה הערכתית, כשל 2023 שיקף במידה רבה גם כשל איסופי חריף - למרות גישה נרחבת למידע. המאמר מצביע על הזנחת תחומי איסוף קריטיים, דבקות עיוורת בקונספציה של "חמאס מורתעת" בכל הדרגים, והתעלמות ממידע איכותי שהתקבל. כמו ב־1973, גם ב־2023 כשלו מנגנוני הבקרה והספק בתוך מערכות המחקר, והדרג המדיני לא אתגר את הערכות המודיעין. התוצאה – הפתעה מוחלטת וחוסר מוכנות מהותי – מדגישה את הפער בין עוצמת יכולות המודיעין ובין חולשת השימוש בהן
מפקדים, במיוחד בצבא יבשה, נדרשים להוביל כוחות לשטח שבו, לרוב, לא היו. מוטל עליהם לדמיין כל העת, על בסיס מודיעין וניסיון מבצעי, מה יהיו מאפייניו ואתגריו של שדה הקרב שבו יילחמו