מגזין סוף השנה של מערכות 2024
לרגל סוף השנה האזרחית קיבצנו את חמשת המאמרים הנקראים ביותר ואת שלושת הפודקסטים המושמעים ביותר בשנה האחרונה ב"מערכות". סדר הופעתם במגזין אינו על פי דירוגם בפועל. קריאה מועילה ושמיעה מהנה
מציג עמוד 4 מתוך 82 תוצאות
לרגל סוף השנה האזרחית קיבצנו את חמשת המאמרים הנקראים ביותר ואת שלושת הפודקסטים המושמעים ביותר בשנה האחרונה ב"מערכות". סדר הופעתם במגזין אינו על פי דירוגם בפועל. קריאה מועילה ושמיעה מהנה
מאמר שכתב הרמטכ"ל המיועד, אלוף (מיל') אייל זמיר על לחימה מוסרית בטרור / מאמר חדש ובו הצעה לשינוי תפיסת הלחימה בשטחים הסגורים / מאמר חדש שמציע גישה נוספת לניתוח התפקוד של התקשורת בעת מלחמה, ובעיקר אירועי טרור קשים / מאמר על מצוינות טקטית בפיקוד הזוטר / 36 שנים למותה של ברברה טוכמן – מחברת מזימות במלחמה: "מברק צימרמן"
הקרבות בדרך לאודסה בפברואר 2022, עם תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, מראים שיש פער מובנה בין תהליך בניין הכוח להפעלתו בכלל ובתכנון משימות סער אוויר בפרט. הפער מעלה את השאלה: כיצד אפשר לבנות כוח אפקטיבי ללא הרכיב שהוא היתרון היחסי שלו?
ספר חדש עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים, פרי שיתוף פעולה של המרכז למורשת המודיעין ו"מערכות" – לפניכם הפרק השני מאת פרופ' אורי בר יוסף / שוב אמל"ח בסמוך לבית ספר ולבית חולים עם הכתובת של אונר"א – חזרה למאמר על סוכנות שלא נותנת דין וחשבון מיום הקמתה / פרידה מההיסטוריון פרופ' מוטי גולני, שנהרג בתאונה טרגית בסוף השבוע האחרון / איך התמודדו בימי קדם עם פרצת אבטחה במשואה, ואיך מכתב עתיד שופך אור על השימוש במשואות / לכבוד יום העצמאות – פרק מתוך הספר צבא וביטחון שכתב ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון
מערכת המורדים נגד צבא סוריה בסוף 2024 משמשת מקרה בוחן יוצא דופן להבנת תפקידם של מורל ורוח לחימה בעימותים צבאיים. בעוד המורדים הצליחו לאחד כוחות סביב מטרה משותפת, הפגינו לכידות ארגונית, תיאום אסטרטגי ושימוש מתקדם בלוחמה פסיכולוגית ותודעתית, סבל הצבא שמנגד משחיתות עמוקה, מתנאי שירות קשים, מחוסר אמון במפקדים ומבידוד יחסי. בתוך כך, נבחנות גם השלכות אפשריות שנוגעות לישראל, הן מבחינת חשיבות השמירה על צבא שמייצג את כלל החברה הן בנוגע לחוסנו הרעיוני והמבצעי מול אתגרי העתיד
תפיסת ההכלה האמריקנית בשנות ה־40 וה־50 של המאה ה־20 החלה כמברק של דיפלומט אמריקני זוטר יחסית בשגרירות ארצות הברית במוסקווה בניסיון להסביר את ההתנהלות הסובייטית לאחר מלחמת העולם השנייה, והפכה עד מהרה לעמוד האש המנחה את מדיניות החוץ האמריקנית במהלך כל תקופת המלחמה הקרה. מבט עכשווי על אותם מסמכים מצביע כי בהיעדר עוצמה צבאית (כולל גרעינית) המרתיעה את שני הצדדים מהסלמה ישירה, עליונות כלכלית ומדינית, לכידות פנימית, סבלנות רבה וחולשות מבניות של היריב – כלל לא בטוח שהמדיניות אפשרית
ההיגיון האסטרטגי המדיני והמסחרי שבו אוחזת ארצות-הברית להצדקת מכירותיה הביטחוניות למדינות ערב יוצר מעין "מרוץ חימוש רדום", שבו מצטמצם הפער האיכותי הצבאי של ישראל ביחס למרחב הסובב אותה. יחד עם זאת מייצרת ארצות-הברית "תלות" ערבית בה המפחיתה, לכאורה, את המוטיווציה לצאת למלחמה נגד ישראל. המסקנה היא שעל ישראל לכונן מנגנון הסכמה עם ארצות-הברית באשר לאמצעי הלחימה שייכנסו לזירה מתוך עניין לטפח את היתרון האיכותי של צה"ל כמרכיב חיוני בשימור היציבות האזורית לאורך זמן
כל אחת מהנסיגות שביצע צה"ל בעשורים האחרונים הייתה אירוע בפני עצמו. לכל נסיגה היה ביטוי ייחודי בהיגיון המערכתי והאסטרטגי שאפיין את המהלך. הריאיון הזה מתמקד בהתנתקות
הניצחונות שהשיגו האמריקנים בווייטנאם בסדרה של מבצעים גדולים במחצית הראשונה של 1967 לא תורגמו לניצחון במלחמה. מכאן עולה השאלה אם יש כלל היגיון אופרטיבי בניהול מבצעים בעצימות גבוהה במלחמה נגד גרילה