אסטרטגיות ערביות והגבת ישראל

זרקור על המזרח התיכון - מגמות במדיניות הכלכלית של מצרים

הפתעות שאינן הפתעות: הנ"ט ביום הכיפורים מול הכטב"מים ב"חרבות ברזל"

כמו בהפתעת הנ"ט, גם בהפתעת הרחפנים והכטב"מים היא אינה מעצם קיום האמצעי, אלא מהעובדה שהאויב מצא דרך להשתמש בו בצורה שלא היינו ערוכים לה ובצורה שלא רצינו לראות. כדי למנוע מעצמנו להיות מופתעים ממה שאנו יודעים (או היינו אמורים לדעת), עלינו להבין שעיקר הבעיה אינו נעוץ בידיעה, אלא בהבנה

מגזין סוף השבוע של מערכות - 5 בפברואר 2026

על נגמ"ש הלחימה, תפקידו במשפחת הרק"ם ובצק"ג המורכב ממשפחת כלים כזו בשדה הקרב המודרני / מאמר חדש על הבעיה עם הגדרת החטמ"ר כעוצבת יסוד לבניין הכוח בהגנת הגבולות, והקשר בין גדמ"ר, תרבות מבצעית ואימונים / מאמר חדש על קרב מחנה "פגה" ב־7 באוקטובר 2023 ומה ניתן ללמוד ממנו / מאמר חדש על המתח שבין מחויבות וצייתנות במקצוע הצבאי / על מנהיגות מקרבת מרחוק והמיומנות הנדרשת למנהיגות בדרג הבכיר

לא פתרון פלא

מכ"ם יבשתי לא יכול לפתור לבדו את הבעיה של אויב חמקמק שנטמע בתוך אוכלוסייה אזרחית

מותו של הרב''ט האסטרטגי

יש חוט מקשר בין הטענה שצה"ל מנהל מלחמה לא מוסרית ובין החשש מפני הנזק הרב שיכול לחולל חייל פשוט

עם הקמת חיל־השריון בצבא השביצרי

צבא ללא נשק אישי?

קצינים ונגדים אינם מיומנים בתפעול אקדחים, ולכן בוטלה הפקודה המחייבת אותם לשאת אותם. זהו פתרון קל - ושגוי - של הבעיה

לחימה תחת אש: ערכים, פוסט-מודרניזם, ומה שביניהם

אם אכן נכונה הטענה שהמוטיווציה של החיילים להילחם נובעת אך ורק מחששם להתבזות בפני חבריהם ליחידה, כי אז אפשר לוותר על חיל החינוך

צוללות בוואדי – מדוע הופתענו מהאלימות המינית ב־7 באוקטובר?

עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית