חדשות טובות מאיראן - לא בעתיד הקרוב

המשטר בטהראן אינו מאפשר בשנים האחרונות לבטא את הניגודים העמוקים הקיימים בתרבות האיראנית וגולש לדיקטטורה פוליטית ותרבותית. במצב הזה גוברת ההתנגדות הפנימית לדרכו, והוא מתקרב לצומת שבו יהיה עליו לבחור לאן פניו. עם זאת נראה שבשנים הקרובות ישרוד המשטר ואף יקצין - בין היתר בסוגיית הגרעין

התחזית: יהיה לוהט

למשבר האקלים שהולך ומחריף עלולה להיות השפעה מרחיקת לכת על מצבה הביטחוני של ישראל. את ניצניה של ההשפעה הזאת ניתן לראות כבר היום: המשבר הזה הוא אחד הגורמים לכך שמאות פליטים מאפריקה מסתננים לארץ מדי חודש

פתרון משמיים

בניגוד לטענתו של תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי ("הכוח האווירי לאן?", מערכות 437 , יוני 2011) ישראל השתמשה בעבר - יותר מפעם אחת - בכוח אווירי בלבד כדי לפתור בעיות אסטרטגיות קשות

הכוח האווירי לאן?

ישראל משקיעה הון רב בבניית חיל אוויר גדול וחזק אף שיעילותו פוחתת בעימותים שבהם היא מעורבת ב-30 השנים האחרונות - נגד ארגונים לא מדינתיים שתפיסת הלחימה שלהם היא טרור של טילים ושל רקטות נגד אזרחים. בתנאים הפוליטיים שישראל בחרה לדבוק בהם - הפעלת כוחות אוויר נגד אותם הארגונים מסבכת אותה שוב ושוב בזירה הבין-לאומית. האתגר של חיל האוויר הוא לשמור על הרלוונטיות שלו באמצעות גיבוש תפיסות הפעלה חדשות ומימושן

גנרלים ותיקים ומהפכות צעירות:התחזקות מעמד הצבאות בעולם הערבי בעקבות הטלטלה באזור

מבעד לענני הזעזועים והמשברים במזרח התיכון - שטרם הוכרעו - נגלים שני כוחות מרכזיים שצפויים להשפיע על עיצוב הזירות השונות במרחב הערבי: הצבאות והזרם האסלאמי. שני אלה יחתרו לביסוס מעמד דומיננטי במסגרת הסדר החדש באופן שצפוי כנראה להגביר את התחרות ואת החיכוך ביניהם

לוחמים ועושי שלום

צבאות הערבים בדורנו

קטלוג בין המערכות

במסגרת מתיחת הפנים שעברה "מערכות" במאה ה־21, התגבשה ההבנה שלא צריך להנגיש את התכנים רק בפרינט. וכך בין גיליון מודפס למשנהו מתפרסמים מאמרי "בין המערכות" שמופצים לקהלים הרלוונטיים בפורמט דיגיטלי באתר. מהיום כולם במקום אחד במרחק לחיצה. קריאה מהנה

מעורבות חברתית של צוותי אוויר בישראל בחיי האזרחות

מחקר שבוצע מעלה תזה שלפיה צוותי האוויר תופסים את עצמם כבעלי תרומה חברתית גבוהה, אולם בפועל רמת המעורבות האזרחית־חברתית שלהם נמוכה מאוד. על בכירי המפקדים בחיל האוויר לקחת אחריות על "העתיד האזרחי" של אנשיהם כבר במהלך שירות הקבע, לתחומים של תרומה חברתית וציבורית

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בימים אלה, 20 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון, מתהווה שיח ציבורי על אודות פעילות צה"ל ברצועת הביטחון וכן בנוגע להליכי קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית. נראה כי בסוף שנות ה־ 80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל בבעיה אסטרטגית דומה – מתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון. באותם ימים התמודדה ישראל בעיקר עם האנתפאדה הראשונה, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת.