מציג עמוד 36 מתוך 398 תוצאות
אחד ממאפייניו הייחודיים של המקצוע הצבאי הוא שלרוב בעל המלאכה אינו עוסק בו רוב הזמן. על כן יש חשיבות גדולה ללימוד המתרחש במלחמות, בעבר ובהווה, לטובת אתגרי העתיד. עליית תחום האוסינט המופרט – מהמלחמה באוקראינה ועד "בית וגן" בג'נין – כמקרה בוחן
חמאס היא תנועה אסלאמית הניחנת באורך רוח, מתוך אמונה שאללה הכריע את המאבק בפלסטין לטובת המוסלמים ולכן זו רק שאלה של זמן עד שישראל תחדל להתקיים. ניצחון מבחינתה איננו מונח צבאי אלא תודעתי ותרבותי אסלאמי. על כן המטרה צריכה להיות לא רק לפגוע בחומר, אלא לנסות ולפגוע ברוח הלחימה של חמאס באמצעות הבנת רכיבי תרבות ההתנגדות שלה
הסדרה "משפחת סימפסון" השתמשה בפלטפורמה שלה כדי לעורר מחדש את זכר מלחמת וייטנאם במגוון דרכים שונות. מסאטירה, ועד בחינה רצינית של השפעת המלחמה על חיילים משוחררים והחברה האמריקנית. מאמר מעט שונה שנוגע בעיצוב דעת קהל, יחס לחיילים פשוטים ופוסט טראומה
ב־10 במרס 2023, לאחר נתק מאז 2016 ובעקבות מגעים שהחלו בראשית 2022, נחתם ההסכם לחידוש הקשרים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן. באופן פרדוקסלי, ההסכם טומן יתרון כלשהו לישראל. וגם: איך משתלבות בו ארצות־הברית, סין ופקיסטאן
חודש הניצחונות, עשרת הימים האחרונים ו"יום ירושלים העולמי". הכרת חודש רמצ'אן ומשמעו חשובה לצה"ל כחלק מהכרה עמוקה של תרבות שכנינו. "הכר את אויבך" הוא מושג רחב שאינו מצטמצם בהכרה טקטית צבאית, וראוי לו שיתעמק גם ברבדים התרבותיים והלשוניים
הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח
מבחינות אסטרטגיות, מערכתיות וטקטיות רבות מלחמת רוסיה-אוקראינה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למהפכה בעניינים צבאיים שהבטיחו ההוגים. המלחמה חירבה כמה תיאוריות בנוגע להשפעה הצפויה של מגוון טכנולוגיות חדשות, ולעובדה שצבאות קטנים המבוססים על גיוס מתנדבים בלבד יספיקו כדי להכריע מלחמות. לפיכך מבט לעתידה צריך להיעשות בצניעות
במהלך מאה השנים האחרונות חלו שינויים רבים בעולם, ובתוך כך גם בדרישות מהכוח הצבאי. בעוד החי"ר השתנה לבלי היכר, השריון נותר דומה מאוד בארגונו ובהיגיון הפעלתו. לאחר מלחמות רוסיה–אוקראינה ו"חרבות ברזל" אין עוד עוררין על עתידו של הטנק, אך הן מסמנות את הצורך לשנות את ההיגיון שבו מתארגן חיל השריון ומופעל
על הצורך המבצעי במשפחת רק"ם מתקדם, חדשני, במשקל בינוני, המופעל על ידי שני לוחמים מוגנים היטב, דובר רבות והיתכנותו הוכחה לפני מספר שנים. צק"ג המורכב ממשפחת כלים כזו, שפלטפורמות אוטונומיות הן חלק אורגני ממנו, הוא צוות הקרב המתאים, לצד צוותי הקרב הכבדים, להתמודדות מול האתגרים המבצעיים בצפון. תגובה למאמרו של שמואל שמואל "הטנק (לא) מת. עכשיו הבה נדבר על מחלקת השריון"
כבר ב־1988 הגדירה עצמה חמאס כתנועה שהאסלאם הוא דרכה. משכך, האמונה שזורה בתוכנית הצבאית ואי אפשר לנתק ביניהן. זאת אף על פי שחלקנו הניגשים לסוגיה מנקודת מבט מערבית מנסים לטעון כי האמונה היא התירוץ ולא המהות. אולי אפשר להכריע את חמאס צבאית, אך יש להביא בחשבון כי הרוח שחמאס מייצגת פועמת בליבם של לא מעטים