מציג עמוד 34 מתוך 344 תוצאות
מאמר חדש על מבצע "סינדור", עליונות אווירית ולוחמה תודעתית / הפרק התשיעי בספר המודיעין ושבעה באוקטובר – מודיעין, התרעה ו"חרבות ברזל" / המוצב הישראלי ותחרות לתכנונו מחדש, יחידת המסתערבים "שמשון" ורגע לפני גיליון החדש של כתב העת האקדמי "חברה, צבא וביטחון לאומי" – בפודקסט החדש של "מערכות" / PKK מתפרקת מנשקה – על ארבעת גלי הטרור בעת החדשה וההבדל העקרוני בין תנועות טרור דתיות ושאינן דתיות / 30 שנים למותו של מוטה גור
אסף חזני, אנתרופולוג בהכשרתו המקצועית-אקדמית, הוא גם קצין מילואים בעל ניסיון רב שהשתתף במלחמת "חרבות ברזל" משתי זוויות או צורות השתתפות, כפי שהוא מעיד על עצמו בכיתוב בגב הספר: "...התלכדות בין המקצוע הצבאי שלי להכשרה האקדמית שלי. כקצין השתתפתי במלחמה, כאנתרופולוג צפיתי בה. גם ההיפך הוא הנכון – כאנתרופולוג השתתפתי במלחמה וכקצין צפיתי בה". נראה כי זו אחת התרומות העיקריות של הספר, שמשלב את החוויה האישית, המשתתפת. לא מתוך הרצון לצפות ולחקור כנהוג באנתרופולוגיה, אלא מתוך היות חזני חלק אורגני ממפקדת אוגדה במלחמה, עם התצפית האנתרופולוגית. יומן השדה, כפי שהוא מכנה את הספר ומציג בכל פעם שהוא פונה לרגע לכתוב דבר מה שראה או חווה, הוא האמצעי העיקרי שבו אנתרופולוגים משתמשים כדי לתעד את תצפיותיהם בשדה. במקרה זה אולי יש פה מעין שילוב בין "יומן המבצעים" שבו מתעדים חיילים במוצבים במפקדות השונות את ההתרחשויות במלחמה, בהן פקודות, דיווחים ודרישות שונות, ובין "יומן שדה" – המקום שבו מתעד האנתרופולוג את התצפיות שערך
המלחמה במגפת הקורונה אינה משקפת התמודדות עם מצבי חירום במובן המקובל. עם זאת, יש סוגיות רבות שעשויות ללמד תובנות חשובות לשיפור ההתמודדות עם מצבי חירום במישור המקומי והארצי בהווה ובעתיד
העיסוק בפגיעותו של העורף הישראלי מהווה מרכיב בסיסי וחשוב מאין כמוהו בתעמולת חמאס במהלך ימי קרב, סבבי לחימה או מבצע צבאי. לרוב תעדיף חמאס לא לחצות קווים אדומים נוכח הבנתה את יחסי הכוחות, אולם השימוש בתעמולה הוא חלק מנרטיב הניצחון ותמונת הסיום שהיא פועלת להחדיר לתודעה
"הייחוד של יחידת שמשון הוא שזו הייתה יחידה קבועה שפעלה ברצועת עזה והכירה את השטח בצורה מאוד אינטימית, וכך היא הייתה יכולה להוציא מבצעים מהכוח אל הפועל בזמן קצר מאוד, בגלל שהרבה שלבים בתכנון המבצע הם פשוט דילגו אליהם בשל ההיכרות הארוכה של השטח". בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, נדבר על המוצב הישראלי ועל תחרות שיוצאת לדרך בימים אלה לתכנונו מחדש. נשמע על יחידת המסתערבים "שמשון", שמעלליה מוכיחים שהמציאות אכן עולה על כל דמיון, ולסיום נעסוק בגיליון החדש של כתב העת האקדמי "חברה, צבא וביטחון לאומי"
קריאת הפרוטוקול של הישיבה בענייני שֵם מלמדת עד כמה תפיסות שהתגבשו על בסיס ניסיון צבאי קודם, שהיה משמעותי להנהגה ולציבור, הן חיונית, אבל גם אם הניסיון הזה היה מוצלח, הוא עלול להוות משקולת מבחינה תודעתית על רגלי ההנהגה והפיקוד צבאי. הדבר הנכון הוא להיפטר מההנחה שניתן להסתפק בניסיון הקודם ולהניח שהעימות הבא יהיה שונה לחלוטין
יש להעמיק את שילוב הרכיבים הלומדים בתוך המערכת הצבאית, ולהטמיע את הלמידה הארגונית כגישה ארגונית־תרבותית
ארגון ההגנה נוסד ב־1920 כגוף ארצי שמטרתו שמירה על ביטחון הישוב. בתחילת ימיו של הארגון המודיעין לא היה מרכיב משמעותי, והוא החל להתגבש רק בשנות ה־30 - ברמה המקומית וברמה האזורית. רק 20 שנים לאחר הקמת ההגנה הוקם ארגון המודיעין הארצי - הש"י. בעשר השנים שבהם פעל הש"י הארצי בהצלחה הוא ביסס תשתית מודיעינית להקמתה של קהילת המודיעין
מכלול הפעילויות שנקט דוד בן־גוריון, כאשר ההנהגה המדינית בראשותו נטלה על עצמה לראשונה בתולדות היישוב אחריות מלאה על ארגון ההגנה, מבטאות את הניסיון המודע שלו להתמודד עם אחד המבחנים הבולטים של חברה דמוקרטית - הטיפול בסוגיית הפיקוח על גורמי הכוח הצבאיים הנתונים למרוּת ההנהגה המדינית
למפעל ההעפלה הייתה השפעה מכרעת על יכולתה של המדינה בראשית דרכה להתמודד עם האתגרים שניצבו בפניה. עד הקמת המדינה הפליגו לארץ 64 אוניות מעפילים שנשלחו על־ידי המוסד לעלייה ב', רק מיעוטם פרצו את ההסגר. גם אלה שנשלחו לקפריסין הגיעו לארץ לאחר הכרזת העצמאות ותרמו את תרומתם להקמת המדינה