גישת פיקוד משימה במתאר העומק – מאפיינים, התפתחות ומגמות

כל ניסיון להצביע על כיוונים צפויים להתפתחות תפיסת פיקוד משימה עלול להיתקל בגורל הצפוי למתנבא. באימונים ובהכשרות גוברת החשיבות של בקיאות בעלי התפקידים בתו"ל העדכני ושל שליטתם במושגים ובמונחים המקצועיים. כאן לעולם נחיה בתוך מתח ארבע קוטבי שבין המפקד המקצועי ובין המפקד בעל תחושת השליחות. כך או כך, נדמה כי פיקוד משימה הייתה ועודנה הגישה העדיפה להשגת ניצחון בשדה הקרב

דבר העורך

הלקחים שנכתבו והלקחים שלא נכתבו בתחקיר מלחמת יום הכיפורים של מערך ההגנה האווירית

התבוננות חוזרת, בראי של 50 שנים לאחור, בתחקיר מערך ההגנה האווירית )נ"מ( ממלחמת יום הכיפורים, מאפשרת בחינה מחדש של תהליכי הלמידה בארגון מלקחי המלחמה שבה למערך היה חלק חשוב בלחימה. האם תחקיר המלחמה של המערך עדיין עומד במבחן הזמן?

עומק לפנים בהגנת היישוב

יצירת עומק בהגנה על יישובים הייתה תמיד אתגר מעשי בשטח. בעקבות מאמרם של תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל ותא"ל ימין מציע הכותב מענה ובו שינוי יסודי בתפיסת ייעוד הגדר ההיקפית ביישובים, וייעודה מגבול גזרה למכשול גמיש יותר, המאפשר לחימה יעילה מעבר אליה, בתצפית, באש ואף בתנועה של כוחות, ללא ויתור על שטח או צורך בתנועת תושבים תחת אש

ישראל והמלחמה הבאה

טכנולוגיה מתקדמת ויישומה הנכון באמצעות תו"ל מתאים היא מרכיב חיוני להשגת ניצחון במלחמה. המלחמות בנגורנו־קרבאך ובאוקראינה הצביעו על כיווני ההתפתחות הטכנולוגית בלחימה עתידית, ועל התוצאות של חוסר מוכנות בתחומים אלה. כטמ"מים ורחפנים, טילי שיוט ונשק תמ"ס והנכונות להשתמש בכל אלה גם נגד אזרחים ותשתיות כלכליות, מביאים למהפכה בעניינים צבאיים. כדי להימנע מהפתעות בשדה הקרב ובזירה המדינית, הכרחי לחזות ולהבין מבעוד מועד מהפכות כאלה ובמידת הצורך לפתח אמצעי נגד טכנולוגיים ותורתיים. שפע אמצעי אש ארוכי טווח מאיימים על ישראל, ועלולים לשבש את החיים בעורף ואת פעילות צה"ל. כמו כן יש בישראל מיעוט אתני ניכר, בחלקו עוין, שבתנאים מסוימים עשוי להצטרף ללחימה. כדי לפתור בעיות אלה מציע כותב המאמר לבצע שינוי נרחב אך הדרגתי במבנה כוחות צה"ל, תוך התאמת התו"ל. המעשה יכין את הצבא טוב יותר לעימותים עתידיים, ויקטין את התלות בספקים זרים

השפעת הלוגיסטיקה והשינוע על קרבות מוצנחים ומוסקים בעומק

מבצע בעומק דורש תכנון אופרטיבי המתבסס על היכולות הלוגיסטיות של הצבא. מבצע מוצלח נועד לעמוד ביעדים מערכתיים־טקטיים כחלק מתוכנית מערכה רחבה יותר, והתכנון שלו כולל אפשרויות רבות ושורה של פתרונות מבצעיים לבעיות לוגיסטיות מרגע הטלת הכוחות ועד החבירה אליהם או הסגתם

מלחמת מנע: היעלמותה מסל הכלים הביטחוני והצורך בחזרתה

מלחמת מנע/מכת מנע היו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון של ישראל, כאשר זו זיהתה איום משמעותי המתפתח אצל אויביה ופעלה להסירו טרם התממשותו. מאז עליית חמאס לשלטון בעזה ומלחמת לבנון השנייה מול חזבאללה, צה"ל לא יישם דפוס פעולה זה, ושני ארגונים אלו התפתחו לאורך של כמעט שני עשורים לצבאות טרור המאיימים על ישראל איום משמעותי. במקומו התפתחו גישות פעולה של מניעת/צמצום התעצמות מתחת לסף המלחמה - מב"ם בצפון וסבבים בעזה. שני מקרי מבחן מהשנים האחרונות הממחישים מגמה זו הם התמודדות מול היכולת ההתקפית של חמאס, בדגש על מנהרות החל מ־2015, וההתמודדות מול הסבת הרקטות של חזבאללה לטילים מדויקים החל מ־2018. בשניהם עלה לדיון הרעיון של מלחמת מנע, אך לא התקבל. כלקח ישיר ממלחמת חרבות ברזל, מוצע להחזיר את דפוס הפעולה של מלחמת מנע/מכת מנע למרכז החשיבה הביטחונית בישראל. הלגיטימציה החיצונית והפנימית לכך, נובעת מכך שישראל חזרה לעידן "מלחמות אין ברירה". כדי לעשות זאת, נדרש גם להכיר במגבלותיה של המב"ם

כיבוש שטח במלחמה והחזקתו – הישג מדיני־אסטרטגי וא־סימטריה צבאית לטובת ישראל

כיבוש שטח והחזקתו שהיו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסה של צה"ל בכל רמות המלחמה, הפכו במהלך שנות הלחימה בטרור ובגרילה בעזה ובלבנון, ולאחר מכן בעימותים מבוססי האש מנגד, לעניין שנתפס כמעט בלתי רלוונטי. הטענה היא כי התעלמות משטח שנכבש כהישג בפני עצמו, היא שגיאה גדולה, משלוש סיבות: הראשונה: איבוד שטח הוא אובדן כואב לאויבנו, ולכן כיבוש שטח אויב והחזקתו (תוך פינוי אוכלוסייה לצרכי הגנתה), יחשבו מבחינתו להפסד; ברמה המדינית, החזקת שטח היא קלף מיקוח במשא ומתן מדיני; השנייה: מדובר ביתרון א־סימטרי מובהק לטובת צה"ל - רק הוא יכול לכבוש שטח, לטהרו מאויב ולהגן עליו נגד התקפות נגד; השלישית: לאחר תקופה ארוכה של "מלחמות ברירה" בהן היינו הצד החזק, יש להכיר כי חזרנו לעידן של "מלחמות אין ברירה", בהן כיבוש שטח והחזקתו הוא מרכיב שיש לו לגיטימציה פנימית וחיצונית. מוצע להחיל תובנה זו על מלחמה עתידית בלבנון

שער ג - השתנות בלחימה

שאלות הכוונה מוצעות לקריאת שער זה: 1. האם צה"ל, כצבא ששדרת הפיקוד שלו מבוססת על קצונה זוטרה צעירה הנדרשת לרכוש מיומנות במגוון שיטות לחימה והפעלת אמצעי לחימה, יכול לדרוש ממערכת ההכשרה והאימונים דבר מה שהוא מעבר לרכישת מיומנויות בסיסיות - כמו התאוששות מהפתעות והסתגלות בשדה הקרב? 2. מה התנאים שצה"ל צריך ליצור בתוכו ומול החברה בהיבטי סובלנות לטעויות של מפקדים בשיקול דעת, כדי לאפשר פיתוח דפוס פו"ש של פיקוד משימה בשגרה ובבט"ש? 3. האם כדי להגדיל את גמישות הפעלת הכוח אפשר לדרוש ממערך המילואים מוכנות גבוהה הדומה לזו של הסדיר בהיבטים של אורך פרקי מילואים ומשאבי אימונים בהיקף רחב, או שלא יהיה מנוס גם בעתיד מדעיכת כשירות הדרגתית והעלאת כשירות בתחילת עימות? 4. אחרי מערכת "צוק איתן" הצעתי כי בהינתן אפשרות יוגדרו המבצעים הראשונים של צה"ל במלחמה כ"מבצעי למידה", שמטרתם לבחון את התאמת כוחותינו לאתגרים בפועל ובמידת האפשר לערוך שינויים והתאמות לפני הפעלת עיקר הסד"כ (הפשיטות בעזה ביממות שלפני תחילת התמרון היו סוג של מבצעים כאלה). האם נכון יהיה לאמץ דפוס כזה לתכנון האופרטיבי בצה"ל?

הכשל של מחקר התפתחות התפיסות לפני יום הכיפורים ולקחים לתקופה שקדמה ל"חרבות ברזל"

המיקוד של כתב המינוי של ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים בנושאי המודיעין והכוננות ותיחום הזמן שנדרשה הוועדה לחקור ל"ימים קדמו למלחמת יום הכיפורים" ועד התקפת הנגד של 8 באוקטובר (ועדת אגרנט, דין וחשבון) גרמו לאי־חקירה של התפתחות תפיסות ההגנה בסיני וברמת הגולן בשנים שלפני המלחמה, שעמדו בבסיס התוכניות המבצעיות. מצב זה הביא לעיסוק יתר במודיעין ולעיכוב של עשור וחצי לפחות בלמידת צה"ל על היבט התפיסה המבצעית ודרך התפתחותה. בבואנו לתחקר את התפתחות המודיעין, התפיסות והתוכניות של צה"ל לפני המלחמה בעזה, והתפיסות בדרג האסטרטגי -מדיני, רצוי לבצע, במקביל לחקירה מעמיקה של תחום המודיעין, גם חקירה אינטגרטיבית של תחומים אלו, שיש ביניהם קשר הדוק