מציג עמוד 34 מתוך 558 תוצאות
תורת הלחימה של כוחות היבשה של צה"ל התבססה מאז 1964 ועד היום על ספרי "תורת הקרב". האויב השתנה, הסביבה המבצעית השתנתה, הטכנולוגיה שינתה את פניה לבלי הכר וגם מדינת ישראל וצה"ל עברו תמורות מרחיקות לכת, אבל "תורת הקרב" נותרה בעינה יותר מ-45 שנה. עכשיו יוצא סוף-סוף לאור יורש מעודכן ל"תורת הקרב" - "מבצעי כוחות היבשה"
קיומם של הפיקודים המרחביים - צפון, מרכז ודרום - הוא אנכרוניסטי ומיותר. הטכנולוגיה הנוכחית מאפשרת לנהל את הצבא ביעילות רבה יותר מהפיקוד העליון בלי שום גורם מתווך. זו רק הצעה אחת מתוך סדרה של הצעות לשינוי דרסטי של פני צה"ל שמעלה המאמר הזה
בגיליון: העתיד כבר כאן - לייזרים בשדה הקרב | כיפת ברזל | לחימה טכנולוגית במגפה | טסים מחוץ לקופסה: הובלת בניין כוח במערכי הכטמ"ם | קטלניות הלוחם הבודד | זום על הספקטרום הביולוגי | אפו של הכלב | לקחים היסטוריים בנושא המו"פ הצבאי | פודקאסט: מתחנות חלל צבאיות ועד דגל ישראל בחלל איך לקרוא בגיליון? * לקריאת הגיליון בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". * להורדת כל מאמר בנפרד יש לגלול למטה וללחוץ "הורדת PDF". קריאה מהנה
אתגר ההגנה על נכסים וסודות צה"ל הולך ומתעצם בשנים האחרונות ומחייב שינוי עמוק בתפיסת ביטחון המידע והגנת הסב"ר ומעבר לניהול מערכה פרו־אקטיבית לשמירה על הסוד. מערכה כזו מכוונת למיצוי משאבי ההגנה ולניתובם למרחבים שבהם תוחלת הסיכון גבוהה, תוך חיזוק מרכיבי הגילוי, ההתערבות וכשירות המשרתים להתמודדות עם האיומים
במקביל להתפתחות הטכנולוגית בעולם התעופה, העברית קולטת לתוכה עוד ועוד מונחים חדשים, וכיום אפשר לראות איך חלקם ממש מתחרים זה בזה. האם אפשר לנבא אילו מילים ישרדו בפי הדוברים? מה אפשר ללמוד מ''קרב מילים'' מפורסם שהחל לפני מאה שנה? ומה צה''ל ייבא בחשאי מחנות צעצועים בארצות־הברית?
ניתן לפתח תורת לחימה אפקטיבית של "קרב בזק", אך תורת לחימה כזאת אסורה שתהיה מבוססת כולה על יתרונות לכאורה של כלי זה או אחר. הסיבה : נטרול- ואפילו חלקי- על-ידי האויב של היתרונות הקרביים, הנגזרים מהעדיפות הטכנולוגית, עלול להביא לכישלון צורב בקרב - כפי שנוכח חיל השריון לדעת במלחמת יום הכיפורים. תגובה למאמרו של סא"ל אליעזר שנוולד, "בחזרה לקרב הבזק" (מערכות 376, אפריל 2001)
כמה מדינות וארגונים במזרח התיכון גיבשו בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 תפיסת לחימה שנועדה לתת מענה לעליונות הטכנולוגית של המערב - ובכלל זה של ישראל - ושימשה מאז בסיס להפעלת הכוח שלהם ולבניינו. התוצאות המורכבות של העימותים האחרונים יחייבו את המדינות ואת הארגונים האלה להעריך מחדש את התפיסה הזאת ואולי אף לשנותה
נקודת המוצא של הכותב היא כי בשדה הקרב האורבני היתרון האיכותי של צבא מודרני מדינתי - הא־סימטריה - מתפוגג ובסופו של דבר הלחימה היא "אחד על אחד". האם אין היכולת הטכנולוגית, האצורה במשאבים המדינתיים העומדים לרשות הכוח הסדיר, עשויה לפתור את הבעיות האלה? תגובה למאמרו של אל"ם (מיל') בועז עמידרור "אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות", גיליון 485-486 ,עמ' 16-2