מציג עמוד 332 מתוך 9462 תוצאות
עוד לפני מלחמת לבנון השנייה עמדו בפני המפקדים של חטיבות המילואים אתגרים סבוכים - בראשובראשונה בשל הפערים המנטליים בין המח”טים, שהם אנשי הצבא הסדיר, לבין אנשי המילואים. במלחמת לבנון נחשפו הרבה מהפערים האלה, שהותירו לא מעט משקעים, אך בשנתיים שחלפו מאז נעשה מאמץ של ממש להתגבר עליהם
ערב מלחמת לבנון השנייה בוצע בצה”ל שינוי ארגוני נרחב. אף שתחקיר קבע כי לא ניתן לייחס את הכשלים שנתגלו במלחמה לשינוי הזה, הוחלט לבטלו כמעט כליל. המאמר סוקר את הרקע לשינוי ומסביר מדוע הוחלט בסופו של דבר לוותר עליו
חיל הים אכן יזדקק בעתיד הקרוב לספינות גדולות יחסית של 000,3 טון כפי שכותב אלוף )מיל'( ידידיה יערי )"ספינות גדולות לפתרון בעיות גדולות", מערכות 419 , יוני 2008 )לשם שליטה בזירה הימית ולסיוע בגזרת החוף, אך ספק אם הן יוכלו לשמש בסיס אש רלוונטי להשתתפות בעומק הלחימה ביבשה. ומאחר שניתן יהיה להצטייד רק במעט מאוד ספינות כאלה, יצטרך חיל הים להמשיך להתבסס גם על ספינות קטנות יותר
אל”ם שמואל גורדון דוגל ב”משמעת ביקורתית” (“ביקורת מוסר המלחמה”, מערכות 419 ,יוני 2008 ,(שלפיה חיילים יבצעו פקודות רק אם אלה נראות להן מוסריות. במלחמת לבנון הראשונה הובילה הגישה הזאת למקרים שבהם סירבו טייסים לסייע לחבריהם שעל הקרקע, ובלבד שלא ייפגעו חפים מפשע
תפיסת הביטחון של צה”ל צריכה להתבסס גם בעתיד על הרתעה, על התרעה ועל הכרעה. בכל פעולה - בשגרה ובלחימה - של כל רמה ראוי שהמפקדים יבחנו את פעולותיהם לאור התפיסה הזאת. תגובה מתקשה להצליח?” ולמאמרו של יוסי היימן, למאמרו של יהודה וגמן “מדוע צה”ל “לוקחים אחריות” (מערכות 419 ,יוני 2008(
מאמרו של סא“ל חנוך גוטליב “טוב למות בעד ארצנו“ (מערכות 419 ,יוני 2008 (קורא למעשה לחנך את חיילי צה“ל לפי השקפת העולם של מגזר מסוים באוכלוסייה. יש לפסול את הניסיון הזה מכול וכול
את הכישלון במלחמת וייטנאם תולים ריצ’רד גבריאל ופול סאואג’, מחברי הספר “משבר בפיקוד”, בראש ובראשונה בקצינים שלא הפגינו מנהיגות שנחוצה לצבא לוחם. החיילים לא הלכו אחרי מפקדיהם משום שאלה התנערו מאחריותם להנהיג. לאור תופעות שהתגלו במלחמת לבנון השנייה ראוי שלקחי “משבר בפיקוד” יעמדו לנגד עינינו
כל עוד בני אדם הם שיילחמו אלה באלה - ולא, למשל, רובוטים - לא ישתנה טבע המלחמות, המושפע מגורמים אנושיים כמו פחד, אומץ, מצבי רוח, מנהיגות ושאר רוח. ואין זה משנה כלל אם בני האדם נלחמים אלה באלה באבנים ובמקלות או באמצעות נשק מודרני
הפיחות המתמשך בביצועי צה”ל מאז 1967 נובע מכך שמלחמת ששת הימים הייתה המלחמה האחרונה שההכנות לקראתה והפעלת הכוח בה נגזרו ישירות מתפיסת הביטחון של ישראל
ניתוח של העימות המוגבל המתמשך בינינו לבין הפלסטינים מעלה מסקנה מפתיעה: במישור האסטרטגי העימות כמעט שאינו מושפע מהפעילות האופרטיבית השוטפת - אף שבה מושקע רוב המאמץ הצבאי. את המצב האסטרטגי ניתן לשנות רק ב”תקופת עיצוב” שבה מתנהלת לחימה שחורגת בעוצמתה מהמקובל בעימות המוגבל