פרובוקציה צבאים לכאורה במלחמת סיני
תבונתו של גמאל עבד אל־נאצר שלא ליפול בפח הפרובוקציה שטמנה לו ישראל הביאה בסופה של המלחמה לכך שיקבל את כל שהפסיד בה ומעמד של מנהיג נערץ בעולם השלישי
מציג עמוד 33 מתוך 1758 תוצאות
תבונתו של גמאל עבד אל־נאצר שלא ליפול בפח הפרובוקציה שטמנה לו ישראל הביאה בסופה של המלחמה לכך שיקבל את כל שהפסיד בה ומעמד של מנהיג נערץ בעולם השלישי
המשטר הסורי יצא מן המלחמה חלש ומותש, נעדר יכולת להשיב לעצמו את אחיזת הברזל שקיים במדינה, להניע תהליך של שיקום כלכלי, וממילא, להשיב את האיזון למערכת היחסים שקיים עם בעלי בריתו, ובראשם רוסיה, איראן וחזבאללה. ההישג הצבאי של צבא סוריה בשדה הקרב לא בישר, אפוא, את השבת השקט והיציבות אל המדינה החרבה
גם במלחמות העתידיות יידרשו צבאות לכלכל עצמם, כל אחד מסיבותיו, על בסיס ”מודיעין לוגיסטי“. מערכת הכנות הולמת ותהליכי בניין כוח בתחום זה, יגדילו את סיכויי ההצלחה ושמירת הרציפות וההמשכיות של הכוחות הלוחמים
"לשון אדומה" הוא מבצע ההונאה המשמעותי ביותר של צה"ל. כל תכנון מבצעי, החל מהרמה הטקטית דרך הרמה האופרטיבית ובוודאי ברמה האסטרטגית, צריך לחתור לאיתור ויישום תחבולה - כרעיון המרכזי של שיטת הביצוע
מוכנות הכוח הטקטי היא חלק חשוב בעיצוב הלחימה. שכן בעת התקפת פתע כמו מתקפת טט, המענה שניתן על־ידי הכוח מעצב את הקרב, ואילו המענה שמרמת הגדוד ומעלה מעצב את תוצאות הקרב
במהלך 1973 התקיימו מגעים חשאיים בין היועץ לביטחון לאומי המצרי חאפט' אסמאעיל, ומקבילו היועץ לביטחון לאומי האמריקני הנרי קיסינג'ר, בנוגע למשא ומתן עם ישראל - שידעה על תוכנם. מסמכים שמובאים לראשונה מצביעים על מפגש שלישי, חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שמגלה תיאום אסטרטגי בין השניים לפני המלחמה ובמהלכה
המשא ומתן בין ישראל וארצות־הברית לסיוע הצבאי במלחמת יום הכיפורים המשא ומתן בין ישראל וארצות־הברית בנוגע לרכבת האווירית שנועדה לסייע במהלך מלחמת יום הכיפורים הוא דוגמה לכך שקיים קושי לבצע משא ומתן מעמדה של חולשה, אך חשוב לזכור כי הבנת האינטרסים והיעדים של הצדדים במשא ומתן היא חלק גדול מהפיתרון ומהדרך להתנהל בו
מלחמת ששת הימים מנקודת המבט של החייל המצרי מלחמת ששת הימים שאליה הידרדר האזור לא הוכנה על ידי הצבא המצרי בצורה מסודרת, ואף התוכנית החלקית שנערך לפיה נהפכה עד מהרה לתוהו ובוהו. התוצאה הייתה בסופו של דבר "איש הישר בעיניו יעשה"
יוזמות המפקדים בשטח במהלך מלחמת ששת הימים הן אלה שהכתיבו על־פי־רוב את קצב הקרב. לעיתים גבו היוזמות האלה מחיר כבד מכוחותינו, כפי שקרה לפני קרב "המכבש החטיבתי" בביר גפגפה