היסטוריוגרפיה של הלם הקרב על המסך הישראלי

מאמר זה מבקש להציע היסטוריוגרפיה של ייצוגי הלם הקרב על המסך הישראלי, מאז ראשית ימי המדינה ועד לעשור השני של המאה ה־21. המאמר בוחן את קשרי הגומלין שבין ההתרחשויות ההיסטוריות בישראל, התפתחות שיח הטראומה בעקבותיהן וייצוגו של הלם הקרב בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים. התפתחות זו מוגדרת באמצעות ארבע תקופות: תקופת ההשתקה, בין ראשית ימי המדינה ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה הן החברה הישראלית והן המסך הישראלי הדחיקו את המצב הפוסט־טראומטי; תקופת ההכרה בהלם הקרב, שכללה גל סרטים שעסקו בהלם קרב, במהלך שנות ה־80 של המאה ה־20; תקופת הפיצול, במהלך שנות ה־90, שבה הקולנוע העלילתי נמנע לחלוטין מעיסוק בהלם הקרב ואילו הקולנוע התיעודי ייצג את התופעה במספר סרטים; ותקופת הדומיננטיות של הלם הקרב על המסך הישראלי, מאז ראשית המילניום, שבה הקולנוע העלילתי, התיעודי, והטלוויזיה, מוצפים בתכנים קולנועיים וטלוויזיוניים המציבים במרכזם את הלם הקרב

אמצעי-ניווט לשדה הקרב העתידי

משחק מחבואים (לוחמה בטרור בערים)

רעיונות שהיו מעשים עם זכרונות של ב. ה. לידל הארט

המערכה על סטלינגרד מרשל ו. צ'ויקוב זכרונות ולקחים

היבטים אוויריים בלוחמת מדבר

"ביצרון" וחדירה ארוכת טווח

מלחמה אסימטרית

הספיגה, ההתרעה וההתשה הן יסודותיה של צורת המלחמה האסימטרית, המכוונת לקזז את יתרונותיו של יריב הנהנה מעליונות טכנולוגית. צורת מלחמה זו נכשלה בקוסובו, אך זכתה להישגים משמעותיים במקומות אחרים- למשל בלבנון. העליונות הטכנולוגית של ישראל על חלק מיריבותיה עלולה לעודדן לאמץ את צורת המלחמה האסימטרית בעימותים אפשריים בעתיד ולנסות לגרור את העימות למגרשים שבהם תתקשה העליונות הטכנולוגיות לבוא לידי ביטוי

אמל"ח וטכנולוגיה במלחמת קוסובו

קוסובו שימשה כמעבדה לניסוי כלי נשק והוכיחה פעם נוספת את עליונותה הטכנולוגית של ארה"ב לא רק על מדינות עולם שלישי דוגמת יוגוסלביה - דבר שהוא מובן מאליו - אלא אף על בעלות בריתה המערביות. למשל, חילות האוויר האירופיים לא היו מסוגלים לבצע תקיפות במזג אוויר גרוע בלילה, ולבדם הם לא היו מסוגלים לנהל את המערכה האווירית

המלחמה באוקראינה - תובנות ולקחים עיקריים