מציג עמוד 32 מתוך 661 תוצאות
המגזין השבועי של "מערכות" ממשיך במתכונת שונה על רקע מלחמת "חרבות ברזל". והפעם: מאמר על הכרעה, ניצחון, תמרון ושחיקה / פודקסט על פעילות חיל הלוגיסטיקה במלחמה / מאמר על הנגדים הלוחמים / פודקסט על הלמידה המבצעית של חטיבת הנח"ל / מדוע לא מצליח צה"ל ליישם כראוי את לקחי מלחמותיו? "מערכות" מחזק את הלוחמים, מרכין ראש לזכר הנופלים, מאחל החלמה לפצועים ומייחל לחזרת החטופים בהקדם
הנשק המדויק, שבאמצעותו ניתן לתקוף מטרות איכות בכל העומק המערכתי, מחייב תורה צבאית חדשה, שתאפשר לנצלו במורה המיטבית, בהעדר תורה כזאת הוא יאבד את ערכו- ממש כפי שהטנקים היו חסרי ערך אצל הצרפתים והבריטים בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה, משום שלא גובשה עבורם תורת הפעלה מיוחדת, אלא הם פוזרו כאמצעי עזר בין יחידות החי"ר
על אף העובדה שבחמאס קיימת החלטה אסטרטגית לבצע פיגועים בכל עת, הרי שבפועל מדיניות הפיגועים של התנועה היא פונקציה של שני גורמים: עמדתה של הרשות הפלסטינית ועמדתה של דעת הקהל הפלסטינית. כאשר קיימת בציבור הפלסטיני תמיכה נרחבת בפיגועים, ומדיניותה של הרשות הפלסטינית ביחס לחמאס היא אוהדת, תנוע המטוטלת של מדיניות הפיגועים לכיוון ההקצנה האלימה. אך כאשר קיימת אי- תמיכה ציבורית במדיניות הפיגועים של החמאס, והרשות הפלסטינים נוקטת מדיניות של כפייה ושל עימות עם החמאס, יביא הדבר להפסקה בפיגועים
במאמרו "מלחמת המפרץ -הלקחים עבור ישראל" (מערכות 375-374, מארס 2001) קורא האלוף יעקב עמידרור לסלק הצידה את השיקולים המדיניים הסבוכים בשמה של דוקטורינת "מלחמת הברירה". זהו מרשם לטעויות אסטרטגיות חמורות מאלה שמנסה האלוף עמידרור למנוע
ניתן לפתח תורת לחימה אפקטיבית של "קרב בזק", אך תורת לחימה כזאת אסורה שתהיה מבוססת כולה על יתרונות לכאורה של כלי זה או אחר. הסיבה : נטרול- ואפילו חלקי- על-ידי האויב של היתרונות הקרביים, הנגזרים מהעדיפות הטכנולוגית, עלול להביא לכישלון צורב בקרב - כפי שנוכח חיל השריון לדעת במלחמת יום הכיפורים. תגובה למאמרו של סא"ל אליעזר שנוולד, "בחזרה לקרב הבזק" (מערכות 376, אפריל 2001)
במאמר "האם מלחמת ברירה היא הלקח" ( "מערכות" 377) תוקף שמואל מאיר בחריפות רבה דברים שכתב אלוף יעקב עמידרור במאמר "מלחמת המפרץ - הלקחים עבור ישראל ("מערכות" 375-374) . הבעיה היא שמאיר תוקף דברים שהוא שם בפי עמידרור ולא דברים שעמידרור אכן כתב
אינתיפאדת אל-אקצא אינה בבחינת חזרה לאסטרטגיית המאבק המזוין, שכן ערפאת מעולם לא נטש ולא חשב לנטוש את האסטרטגיה הזאת. יחד עם זאת אין להתעלם מהתמורות שעברה אסטרטגיית המאבק המזוין בראייה של אש"ף : ממכשיר מרכזי, שהעשייה המדינית באה רק לשרת אותו, למכשיר חשוב, הניצב לצד - ולא פעם תחת - האופציה המדינית. בעיני אש"ף לא חזר המאבק המזוין להיות מהות העשייה הלאומית ועיקרון בעל קיום עצמאי - כפי שהיה בשנות ה-60 וה-70 והוא ממשיך לעמוד בצילם של היעדים המדיניים
הפקת הלקחים הלקויה בצה"ל נובעת מהתרבות הישראלית, אשר צה"ל היה, הינו ויהיה חלק בלתי נפרד ממנה. מדובר בתרבות ה"סמוך",ה"אני הטוב מכולם" וה"למה מי אתה שתגיד לי איך צריך לעשות את הדברים". תגובה למאמרו של אל"ם (מיל) יעקב צור "האם השכיל צה"ל להפיק את לקחי מלחמותיו וליישמם?" (מערכות 379-378 ,ספטמבר 2001)
רעיון פינוי היישובים אינו חדש. הדיון בו מתקיים בישראל ממלחמת העצמאות ומתממש בגבול הצפון במהלך מלחמת "חרבות ברזל". לפינוי יישובים השפעה מורלית על האוכלוסייה והמנהיגים, אך הכנה מתאימה של המנהיגים והציבור לכך יכולה לאפשר שימוש יעיל בכלי זה, תוך השארתו ברמה הטקטית והוצאתו מכללי המשחק האסטרטגי
