אחוז בני־הישוב הניתן לגיוס צבאי – מהו?

המפקד כמחנך

על הכותבים

נכי צה"ל בהשכלה הגבוהה בישראל: זהות מוגבלות ושימוש במקורות תמיכה

צה"ל הוא אחד מסמליה המובהקים של ישראל, והשיח סביב חובת השירות ומעמדו בציבוריות הישראלית משמעותי במהלך שנות קיומה של המדינה, ובייחוד בימים אלה. אוכלוסיית נכי צה"ל היא קבוצה מובדלת, המקבלת בדרך כלל שירותי שיקום ותמיכה נפרדים ממשרד הביטחון. המחקר הנוכחי מביא את קולם וחוויותיהם של סטודנטים נכי צה"ל במסגרות שונות של השכלה גבוהה בישראל. המחקר בחן את חוויותיהם, תוך התייחסות לאופן שבו הם תופסים את זהותם האישית ואת זהותם כאנשים עם מוגבלות, ואת אופני השימוש במקורות התמיכה שעמדו לרשותם במהלך תקופת לימודיהם במוסדות אקדמיים שונים. בתקופה שבה נערך המחקר היו כ־57 אלף זכאים נכי צה"ל המקבלים שירותים והטבות ממשרד הביטחון, אגף השיקום. לפי נתוני משרד הביטחון, כ־500 נכי צה"ל נרשמו מדי שנה ללימודים גבוהים במהלך השנים בהם התבצע מחקר זה. שאלת המחקר המרכזית הייתה: מהן חוויותיהם של סטודנטים נכי צה"ל במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל?

לא גבעת חלפון - אתגרי הפיקוד ביחידות המילואים

בגלל אופיה המיוחד של יחידת המילואים הפיקוד עליה מורכב הרבה יותר מאשר הפיקוד על יחידה סדירה. המאמר מפרט מהם מאפייניה העיקריים של יחידת המילואים ומה נדרש ממפקדה כדי להצליח בתפקידו

מבוא

פרק 16: סיכום וכיוונים עתידיים

תנופה ותורפה – קריאות חברתיות בדוקטרינה הצבאית של ישראל

כשנה ושבעה חודשים מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל", כתגובה לטבח 7 באוקטובר, הקריאה בספר הנסקר היא קריאה מטלטלת. וזאת, כפועל יוצא לבחירה המדויקת של עורכיו לעסוק בארבעה ממרכיבי הדוקטרינה הצבאית – שלהם נגזרות חברתיות בוערות גם במלחמה הנוכחית: דפוסי ההכרעה והניצחון – אפרופו הבטחת ראש הממשלה ל"ניצחון מוחלט"; טבעם של אמצעי הלחימה והשפעותיהם על המוסר הצבאי ועל הלגיטימציה הצבאית הפנימית והבין־לאומית בעידן המלחמות החדשות – אפרופו תביעת דרום־אפריקה את ישראל בבית הדין הבין־לאומי בהאג; מארג היחסים הגלוי והמשתמע בין הדרג המדיני והצבאי – אפרופו היחסים העכורים בין דרגים אלה הָָחֵֵל בתחילת המלחמה וכלה בדיונים המתנהלים בין הדרגים בקבינט המדיני־ביטחוני; מודל הצבא ועקרונות הגיוס והשירות – אגב ההחלטה על הארכת שירות הסדיר והמילואים והמאבק על גיוס חרדים תוך כדי המלחמה

מכובע גרב לכובע טמבל: הנח"ל בשנתו הראשונה

ב־12 בספטמבר 1948, בפקודה מטעם הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי, הוקם הנח"ל כיחידה במסגרת הגדנ"ע. כשנה אחר כך, ב־8 בספטמבר 1949, נחקק חוק שירות הביטחון, ובהמשך לכך ב־24 בנובמבר הופרד הנח"ל מהגדנ"ע, ונקבע כחיל עצמאי. הקמת הנח"ל כגוף המשלב התיישבות וביטחון, באה בד בבד עם פירוק הפלמ"ח ששימש עד אז כמוסד המשמר את הזיקה להתיישבות עם היותו יחידה צבאית מגויסת ומאומנת. רצונן של תנועות הנוער לשמור גם בעת המלחמה על שלמות הגרעינים מטעמן המיועדים להתיישבות היה אף הוא גורם חשוב בהקמת הנח"ל. מאמר זה, שיעסוק בתקופה שבה גישש הנח"ל את דרכו, שראשיתה בקיץ 1948 וסופה בסתיו 1949, אם כי לא חולק על חשיבותם של שני גורמים אלה, מטעים גורם שלישי חשוב לא פחות ומשפיע יותר: רצונה של ההנהגה בהמשך שגשוג ההתיישבות, והכרה עמוקה בחשיבות קיומם של הגרעינים

לאן נעלמה מחאת משרתי המילואים במלחמת "חרבות ברזל"?

למרות ההפעלה האינטנסיבית של מערך המילואים והשיח על אי השוויון בנטל במערך המילואים, לא נצפו בשנה הראשונה למלחמת "חרבות ברזל" מחאות חברתיות רחבות היקף בהובלת משרתי מילואים, וזאת בניגוד לאירועים שרווחו במלחמות עבר. מלחמה זו היא המלחמה הגדולה הראשונה שבה הרשתות החברתיות מתפקדות כמדיום חברתי מרכזי. ניתוח השיח ברשתות החברתיות ביחס למילואים מלמד כי מרבית השיח שזכה לתהודה רחבה ברשת נושא אופי של התכנסות סביב הדגל והזדהות עם ערכי השליחות והנתינה. מממצאי המחקר עולה דפוס שבו דווקא במציאות שבה השיח הרשתי בכללותו נתפס כמקטב וכמקצין, בנושא המילואים הסולידריות הרשתית ממתנת את התסכול והמרמור שיכל להיות פוטנציאל למחאה בדרך שהיא מנתבת אותו לסיוע קונקרטי למשרתי המילואים, בעיקר בתחום התעסוקה, לאוזן קשבת ולתמיכה רגשית, ולאופציה להצגה חיובית של העצמי דרך שירות המילואים כביטוי להצלחה בריבוי משימות בחיים ולהתמודדות עם קשיים