מערכות 495

על עומק מחשבתי ועומק פיזי | מה ישראל וצה"ל יכולים ללמוד מהמדיניות האמריקנית באפגניסטאן ובעיראק | "מעברי האש" – מודל אימונים לניצחון במלחמה בכל חזית? | בין פיתוחים טכנולוגיים ופיתוח מיומנות ורוח לחימה | חזון הרחפן הביתי כאמל"ח משנה משחק במלחמות החדשות | בחינה רטרוספקטיבית של יישום תפיסת "הנגד החדש" | ועוד איך לקרוא בגיליון? לקריאת הגיליון בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". להורדת הגיליון יש ללחוץ על "הורדת PDF". לקריאת כל מאמר בנפרד יש לגלול למטה וללחוץ על המאמר הרלוונטי. קריאה מהנה

תר"ש "גדעון": חלק ראשון - פתיח

בגיליון זה של "מערכות" ובשני הגיליונות הבאים אחריו, תיפרש בפני הקוראים התכנית הרב-שנתית של צה"ל

לא "מלחמה משלו"

מאמר זה בוחן את הסיוע האווירי ההתקפי שנתן חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב לכוחות היבשה המתמרנים בשלבי הלחימה המרכזיים בעזה במלחמת חרבות ברזל. לאחר סקירה קצרה של תולדות שיתוף הפעולה אוויר-יבשה ופירוט ההתפתחויות בתחום הסיוע האווירי ההתקפי בעשור שלפני המלחמה, עולה טענה כי הסיוע האווירי ההתקפי באמצעות מטוסי קרב במלחמה זו היה חריג לחיוב ביחס להיסטוריה הצבאית הישראלית. בין הסיבות לכך ניתן למנות את תהליכי בניין הכוח והאימונים לפני המלחמה, שינויים תהליכיים שנעשו תוך כדי המלחמה, הקצאת חימושים רחבה על ידי המטכ"ל ומספר גורמים הייחודיים לתנאי הלחימה בעזה. ייתכן כי אופי הסיוע במלחמה זו הוא גם תוצר של שינוי תרבותי בחיל האוויר, שביטויו הוא מדידת ההצלחה של פעילות החיל דרך הצלחת הכוח המתמרן. בהמשך מובאת השוואה בין המלחמה הנוכחית למלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע עופרת יצוקה (2008–2009) ומבצע צוק איתן (2014), ובסיום מוצגות תובנות לגבי סיוע אווירי התקפי במלחמה עתידית בלבנון שתכלול תמרון רחב היקף

מערכת פולקלנד בחכמה-שלאחר-מעשה

עימות באוויר: חילות האוויר של ישראל ושל ירדן 1967-1948

בקרבות האוויר הבודדים שהתרחשו בשנות ה-60 הפגינו הטייסים הירדנים יכולת גבוהה והיו יריבים קשים לטייסים הישראלים. הדבר נבע הן מהרמה המקצועית הגבוהה של הטייסים הירדנים והן מהעובדה שהטייסים הישראלים התאמנו במיוחד לקראת עימות עם חילות האוויר של מצרים ושל סוריה והזניחו את האימונים לקראת עימות עם חיל האוויר של ירדן. עם זאת עליונותו של חיל האוויר הישראלי הייתה מוחלטת, והעובדה הזאת באה לידי ביטוי במלחמת ששת הימים

על הכושר הגופני של חמאס

״יש הבדל בין שיטות האימונים של צה״ל וחמאס. אולם, יש כאן חוברת עם הרבה מאוד תרגילים ותנועה שמעסיקה מדריך אימון גופני וכותב תורה בתחום זה. האתגר שלנו שאנחנו ניבחן בו הוא בכלל בלבנון ולא בעזה ששם התוואי שטח יותר פשוט, המלחמה שם מבחינה פיזית תבחן אותנו״. סא״ל ד״ר עקיבא גרוסמן, רמ״ד תרבות גופנית במכללות הצבאיות, בריאיון ל״קול המערכות״ על הכושר הגופני של לוחמי חמאס, מוכנותם לאירועי 7 באוקטובר, השפעת הכושר על היבטים נוספים כמו החוסן המנטלי, וכן על היערכות החזבאללה בפן הכושר הגופני

בזמן שישנת: חומרי הרדמה כנשק אל־הרג

השימוש בחומרי הרדמה הפך בעשור האחרון לנשק לכל דבר. יש לצפות כי בעתיד ייעשה בו שימוש נרחב בעימותים א־סימטריים, באירועי טרור ובמהומות

האומץ להנהיג (גם מול המצלמה)

בעידן הנוכחי על המפקד לפנות לפקודיו ולציבור גם באמצעות התקשורת, מעשה שיש בו הזדמנות מנהיגותית ולא רק סיכון. עם זאת, המפקדים נמנעים מכך בשל חוסר הבנת חשיבות המדיום המשתנה באופן תדיר. התייצבות מול המצלמה היא כלי מבצעי של ממש, ויש בהתייצבות אמיצה שכזו גרסה עדכנית של פרקטיקת "פיקוד מלפנים".

כשהצבא לוקה באמנזיה

חמאס כארגון צבאי: "החלופה" שלא הובנה בשנים שלפני הפתעת 7 באוקטובר

המאמר טוען כי בין שני התחומים - הערכת כוונות אסטרטגית ומודלי התרעה מפורטים המבוססים בין היתר על סימנים מעידים טקטיים, "מסתתר" תחום ביניים עקרוני – היכולת להבין את הרובד האופרטיבי - מה היא תפיסת המלחמה, מאפייני "מכונת המלחמה" ותוכניות המלחמה של האויב, מתוך מידע עקרוני, כמותי, הנגיש לקציני מודיעין ומפקדים רבים. צורת ניתוח זו רלוונטית גם להבנת הכישלון בשבעה באוקטובר. לאורך המאמר מוצגים כמה תחומים שבהם היה פוטנציאל להצביע בצורה נכונה על "סוג האויב" וכמה תנאים שיש לעמוד בהם כדי להצליח לייצר חלופות תפיסתיות חדשות. לבסוף, מוצגים כמה לקחים כשהמרכזי שבהם הוא הצורך בחיזוק המחקר התפיסתי-תורתי והחשיבה האופרטיבית על האויב