מציג עמוד 30 מתוך 303 תוצאות
בתקופת סוף מלחמת־העולם הראשונה ואחריה הועבר הדגש בפעילות המודיעינית של בני היישוב מסיוע למאמץ המלחמה נגד התורכים, אל שמירה על ביטחונו של היישוב מפני התנכלויות של שכניו הערבים. מובא כאן סיפורו של משרד הידיעות, לימים ש"י, שפעל בד בבד עם הקמת ארגון ההגנה
בראשית דרכו היה ארגון ההגנה תנועה עממית בעלת מבנה רופף, שהתבסס על התארגנויות ביטחוניות מקומיות, ואילו לאחר הפיכתו למיליציה טריטוריאלית, ובהמשך לכוח צבאי, אִפשר קיומו להשיג את היעדים הביטחוניים של היישוב
אופן התנהלותו של ארגון ההגנה בכלל, וגיוסה של ההעפלה לליכוד היישוב סביב הנהגתו, תרמו לכך שבשונה מתנועות שחרור לאומי רבות אחרות, נחסכה מן היישוב מלחמת אחים עקובה מדם בדרכו להשגת העצמאות
פעילות צי הרכש[1] לא קיבלה את המקום הראוי לה בזיכרון ההיסטורי של הקמת המדינה. בהפעלת הצי היו אמנם כשלים, אך באופן כללי ניתן לומר ש"סיפק את הסחורה", תרתי משמע. יש לקוות שמפעל הרכש בכלל, ופעילות צי הרכש במסגרתו בפרט, יזכו ליותר הכרה מצד הציבור הרחב, שכן במידה רבה ישראל שרדה בזכותם, ולבסוף ניצחה במלחמת העצמאות. סא"ל (בדימוס) יהודה בן־צור היה מוותיקי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח), ליווה ספינות מעפילים וספינות רכש, היה מ"מ ג'יפים בגדוד ה־9 של חטיבת הנגב בפלמ"ח ולימים מפקד בכיר בחיל הים. במשך שנים רבות חקר את מפעלי ההעפלה והרכש. מחקריו מפורסמים באתר הפלי"ם, ההעפלה והרכש באינטרנט. בנו צבי בן־צור - הוובמסטר והעורך הראשי של האתר - כתב את המאמר הזה על סמך מחקריו של אביו.
מכלול הפעילויות שנקט דוד בן־גוריון, כאשר ההנהגה המדינית בראשותו נטלה על עצמה לראשונה בתולדות היישוב אחריות מלאה על ארגון ההגנה, מבטאות את הניסיון המודע שלו להתמודד עם אחד המבחנים הבולטים של חברה דמוקרטית - הטיפול בסוגיית הפיקוח על גורמי הכוח הצבאיים הנתונים למרוּת ההנהגה המדינית
שירות הקשר הוקם ב־1937 במסגרת ההגנה, ולאחר הקמת המדינה הפך באוקטובר 1948 לחיל הקשר. השירות סיפק מענה מקצועי לצרכים המבצעיים בשנות המאבק לעצמאות של היישוב העברי, נטל חלק מרכזי במפעלות ההעפלה והברחת הנשק לארץ ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה, הִקנה למפקדי ההגנה וצה"ל יכולת פיקוד ושליטה על המבצעים הצבאיים במלחמת העצמאות, ואִפשר להנהגה לקדם את המאמץ המדיני להקמת המדינה. מורשת השירות - הקרבה, דבקוּת במטרה, מסירוּת אין קץ, מקצועיות, עשיית יש מאין - מאפיינת גם היום את אנשי חיל הקשר והתקשוב
בגיליון: המערכה על אנציו - חצי-גשר על פני תהום / מדיקוליזציה כשורש תחלואי הרפואה הראשונית בצה"ל / אבן נייר או טיל מונחה? אודות האיום הא־סימטרי / מודל לפיתוח למג"ד גמיש מחשבתית / איום ותרחיש הייחוס, ככלים התומכים בביטחון לאומי מספק / פרספקטיבה חדשה על "החלל החדש"
מתקפת הפתע הנרחבת של חמאס בשבעה באוקטובר הכתה את החברה ואת המערכת המדינית ביטחונית של ישראל בהלם. קהילת המודיעין, שנחשבה עד אז לאחד מסמלי העוצמה הלאומית ולמופת של חדשנות ויצירתיות, נחשפה בכישלון העמוק ביותר בתולדותיה. זהו כישלון שניתן היה למנוע, “רעידת אדמה” שמחייבת בירור מודיעיני יסודי והפקת לקחים ברמה הלאומית. זהו הספר הראשון המבקש לצלול אל שורשי הכישלון, אך לא לשחזר את האירועים עצמם באותו לילה מר. הספר מציע נקודת מבט רפלקטיבית, רחבה, מגוונת ובלתי תלויה, ומציג תשתית לחשיבה מחודשת על המודיעין בישראל. כותביו – פרקטיקנים לשעבר ואקדמאים – משלבים ניסיון מעשי עם מחקר עיוני, ומעניקים לקורא פרספקטיבה ייחודית השוזרת בין תובנות מהשטח לבין ניתוח ביקורתי. הנחת המוצא שלהם היא שהכישלון בשבעה באוקטובר אינו תקלה נקודתית אלא נייר לקמוס לבעיות עמוקות ומתמשכות: הטיות חשיבה, כשלים תרבותיים וארגוניים, וטעות יסודית בהבנת “האחר”