23 בדצמבר 1943: הקרב על כיכר העירייה ועד כיכר סַן פְרַנְצֶ'סְקוֹ

אין פיקוד אחר

צה"ל נדרש לאמץ את "פיקוד משימה" כפילוסופיית הפיקוד הבלעדית, ועדיף לכנות אותה בפשטות "פיקוד". באמצעות לימוד הפילוסופיה הזאת והכלים המעשיים שהיא מציעה נכשיר את כלל המפקדים

מלחמתנו ביהודים

חסן אל־בנא והאחים המוסלמים

איגרות

שחקנים ללא כללי משחק

בד בבד עם ההכרה בחיוניותם ובתרומתם של הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים בתחומי המאבק למען זכויות האדם גוברת הביקורת על שיטות הפעולה שלהם ועל תוצאותיהן. הכוונה היא בעיקר לכך שלא מעטים מאותם הארגונים הפכו למשרתיהם של ארגוני טרור

המיתוס של העימות האסימטרי

אין אמת בטענה הפופולרית שבכל עימות אסימטרי בין מדינה לבין ארגון טרור וגרילה נגזר דינה של המדינה להפסיד. מההיסטוריה אנחנו לומדים שבמקרים רבים דווקא המדינות מנצחות

השפעת המנהיגות על הלמידה הארגונית

ככל שהמנהלים או המפקדים עושים שימוש רב יותר בסמכות פורמלית ובכוח, כך קטנה היתכנות ללמידה ארגונית בגופים שעליהם הם מופקדים, וככל שגדל השימוש בהשפעה בין אישית, כך גדלים הסיכויים להשגת למידה ארגונית אפקטיבית

"ברברוסה" - הסיבות והנסיבות: מבט חדש או ישן?

בעוד שההיסטוריון הרוסי הפופולרי ויקטור סובורוב מציג את היטלר כקורבן ואת סטלין כתוקפן, טוען פרופסור גבריאל גורודצקי כי לסטלין לא היו כוונות התקפיות כלשהן כלפי גרמניה הנאצית. האמת, כנראה מצויה באמצע :היטלר בוודאי שאינו קורבן, אך לסטלין היו קרוב לוודאי תכניות לתקוף את גרמניה הנאצית ב-1942 או ב-1943

האתוס של צה"ל

מאז מלחמת יום הכיפורים הולך ומאבד צה"ל את מקומו המרכזי בחברה הישראלית. תרמו לכך לא רק המחדל של 1973 ומלחמות לא פופולריות דוגמת של"ג והאינתיפאדה, אלא גם שינויים עמוקים בערכיה ובראיית העולם של החברה הישראלית. כיום אנו נמצאים בעיצומו של גיבוש מחדש של אופי היחסים בין החברה בישראל לצבא שלה