שיכרון סיני

מצב דאעש בסוריה ובעיראק, ומדינה אסלאמית העסוקה בשרידותה, עלולים לדרבן את "מחוז סיני" של דאעש להפוך לרלוונטי יותר ולבצע פיגועי ראווה גדולים

מרקסיזם ואסלאם ברחוב הפלסטיני

מדוע לבשה ההתעוררות הלאומית הפלסטינית ברצועת עזה אופי אסלאמי רדיקלי ולא מרקסיסטי חילוני?

עשתונות 13 - ההתערבות הרוסית בסוריה - משמעויות אסטרטגיות ולקחים מערכתיים

יצא לאור: התפתחות הקרב המשולב בצה"ל - עבר, הווה ומבט לעתיד

ספר חדש בהוצאת "מערכות" שמציג את ההתפתחות התפיסתית־ארגונית ואת תהליכי בניין הכוח והפעלתו של השילוב בשדה הקרב מהקמת צה"ל ועד ימינו

שינוי תפיסה: טרור דתי ולא לאומני (זמין גם בשמע)

בבלימת טרור דתי לא די במישור הצבאי הקינטי, שכן לא ניתן להתמודד עם ההטפה הדתית באמצעים רציונליים. צה״ל מכיר בקרב על התודעה כממד חשוב במערכה הצבאית עצמה, ובעידן הנוכחי לא די בהסברה מול האויב. יש לגבש אסטרטגיה שתכליתה לעצב את תפיסת המציאות של האויב בצורה שתתאים לתפיסת המציאות הנדרשת, כאשר הסברה היא רק חלק מהכלים הנדרשים לכך

ההכנות של צבא האימפריה הבריטית למבצע

פריצת שדה מוקשים בהבקעת חטיבה 7 במזרעת בית ג'ן

פלוגה ג׳ 641 מימשה את אחריותה המקצועית במהלך קרב ההבקעה וגם אחריו, חרף נתוני פתיחה קשים מאוד. תחושת האחריות העזה שפיעמה באנשי הפלוגה היא שהובילה את לוחמיה לבצע משימות, הגם שהכוח היה מאומן פחות, מיומן פחות, מצויד פחות ופחות כשיר למשימות שהוטלו עליו

לחימה בערים – שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה

הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח

לחימה בערים – שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה

הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח

החי"ר המשוריין חובש כומתה שחורה

במלחמת "חרבות ברזל" התגלה פער חד בין הצורך המבצעי בחי"ר משוריין ובין המציאות בשטח. בעוד כוחות השריון נאלצו לפעול בשטחים צפופים נגד איומים מטווח קרוב, החי"ר שליווה אותם לא הותאם לאבטחת כוחות משוריינים. הפתרון טמון בבניית כוח חי"ר משוריין אורגני וייעודי במחלקות השריון – לא כתחליף לחי"ר הרגיל אלא כמשלים לו