מציג עמוד 29 מתוך 296 תוצאות
היחסים בין ההגנה ובין הדרוזים שהחלו בתקופת המרד הערבי ונוצרו מתוך מצוקה משותפת, צמחו בהדרגה אך בנחישות הודות לאנשים שכנים שראו וחשו באופן דומה את השטח. מורשת אנשי החזון והמעשה, היהודים והדרוזים, בשנות ה־30 ובשנות ה־40 היא דוגמה ומופת לתעוזה, לנחישוּת וליכולת ביצוע
מטרת מאמר זה היא לנסות לבחון את תהליך התפתחות המחשבה הצבאית בצבאנו אגב ניתוח הגורמים המעצבים אותה ולעמוד על השתקפותה בהתהוות תורת הלחימה שלנו
לטקטיקן ולאסטרטג יש מקום בעולם, ושניהם צריכים לבוא לידי ביטוי. אין האחד שלם ללא חברו ומתקיים ביניהם מתח ניגודי משלים
בראשית דרכו היה ארגון ההגנה תנועה עממית בעלת מבנה רופף, שהתבסס על התארגנויות ביטחוניות מקומיות, ואילו לאחר הפיכתו למיליציה טריטוריאלית, ובהמשך לכוח צבאי, אִפשר קיומו להשיג את היעדים הביטחוניים של היישוב
"איסוף המידע, עיבוד המידע, ההפקה שלו, יצירת סט הלקחים ולאחר מכן ההטמעה שלהם לוקחים מספר שבועות. פה אין לנו את הפריווילגיה הזאת" תא"ל (מיל') גיא חזות, ראש מערך הלמידה המבצעית בזרוע היבשה, בריאיון ל"קול המערכות" על החשיבות של הלמידה המבצעית תוך כדי הלחימה
צבא אוסטרליה הוא צבא בתנועה, שפעילותו השוטפת יוצרת התחייבות במוכנותו העכשווית ובמוכנותו העתידית. אחת המסקנות החשובות העולות מפרסומיו היא בהתקיימות הקשר הישיר והמהותי בין האינטלקטואליות של ההון האנושי במקצועות הצבאיים ובין מערכי האימונים
מודיעין התקשורת התפתח יש מאין באמצעות כוחותיו העצמיים של היישוב. הבנת הפוטנציאל המודיעיני, יכולת טכנולוגית, תושייה ודבקוּת במשימה של אנשי מקצוע, הפכו אותו לגורם משמעותי באיסוף המודיעיני
"הסובייטים מעולם לא הבינו באמת את האויב שלהם ואת המדינה השכנה בה נלחמו". בעקבות האירועים באפגניסטאן, קטע מספרו של מאיר פינקל "על הגמישות" שיצא בהוצאת מערכות בשנת 2007
ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והמלחמות הא־סימטריות שמאפיינות את מרבית העימותים הצבאיים בעשורים האחרונים, שינו משמעותית את אופן הלחימה וכֵּליה. את מקומן של העוצבות הלוחמות והלחימה הקונוונציונלית תפסו אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, בהם מערכות נשק אוטונומיות חמושות הנקראות בשם הגנרי "רובוטים קטלניים אוטונומיים" (Lethal Autonomous Robotics – LARs), והם נחלקים לשני תתי סוגים: מערכות נשק קטלניות שהן אוטונומיות לחלוטיןLethal Autonomous Weapons Systems) –LAWS ), ומערכות נשק קטלני חצי אוטונומיות Partially Autonomous Lethal Weapon Systems) – (PALWS. התפתחויות אלה מעלות סוגיות קשות בתחומים אחדים, ובעיקר בתחום האתי והערכי: עד כמה ניתן להשאיר בידי כטמ"מים (כלי טייס מופעלים מרחוק), או מערכות נשק אוטונומיות למיניהן, את ההחלטה הסופית להשמיד מטרה? האם פיתוח מערכות אוטונומיות לחלוטין ושימוש בהן אינם סותרים נורמות מוסריות ואתיות מקובלות, לפחות במדינות דמוקרטיות? ובמיקוד מקומי – האם יישום מערכות אלה אינו עומד בניגוד לערכי מסמך "רוח צה"ל", למשל הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם וטוהר הנשק? האם שיקולי רגישות לנפגעים (מכוחותינו) תביא לשימוש מופרז בכלים בלתי מאוישים, ועוד. על בסיס השוואה לנעשה בתחום זה בכמה מדינות מערביות דמוקרטיות ובגופים בין־לאומיים רלוונטיים, המאמר הנוכחי מתריע על העובדה כי בשדה הקרב העתידי (או כבר הנוכחי) יהוו הדילמות הללו את האתגר העיקרי בפני מקבלי ההחלטות הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני, כמו גם בפני דעת הקהל הרחבה בישראל. המאמר מציג את מצב ההתפתחויות בתחום זה בישראל ובחו"ל, ודן בדילמות העיקריות הנובעות מהתפתחויות אלה.
בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת