"הלנצח תאכל חרב" - בין הטקטי והאסטרטגי

לטקטיקן ולאסטרטג יש מקום בעולם, ושניהם צריכים לבוא לידי ביטוי. אין האחד שלם ללא חברו ומתקיים ביניהם מתח ניגודי משלים

אוניות הנשק במפעל הרכש - צבי בן־צור

פעילות צי הרכש[1] לא קיבלה את המקום הראוי לה בזיכרון ההיסטורי של הקמת המדינה. בהפעלת הצי היו אמנם כשלים, אך באופן כללי ניתן לומר ש"סיפק את הסחורה", תרתי משמע. יש לקוות שמפעל הרכש בכלל, ופעילות צי הרכש במסגרתו בפרט, יזכו ליותר הכרה מצד הציבור הרחב, שכן במידה רבה ישראל שרדה בזכותם, ולבסוף ניצחה במלחמת העצמאות. סא"ל (בדימוס) יהודה בן־צור היה מוותיקי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח), ליווה ספינות מעפילים וספינות רכש, היה מ"מ ג'יפים בגדוד ה־9 של חטיבת הנגב בפלמ"ח ולימים מפקד בכיר בחיל הים. במשך שנים רבות חקר את מפעלי ההעפלה והרכש. מחקריו מפורסמים באתר הפלי"ם, ההעפלה והרכש באינטרנט. בנו צבי בן־צור - הוובמסטר והעורך הראשי של האתר - כתב את המאמר הזה על סמך מחקריו של אביו.

הקדמה

מיהם החות'ים? התעמולה האסלאמית של אנצאר אללה בתימן ומעבר לה

האסלאם משמש כמקור לגיטימציה מרכזי בארגון אנצאר אללה (החות'ים), ובעזרתו הוא מצדיק את התקוממותו בתימן, את בריתו עם ציר ההתנגדות האיראני ואת מעורבותו ב"חרבות ברזל". המסרים של אנצאר אללה זוכים לרוב להתעלמות, על אף שהם צוהר חשוב לאופן שבו החות'ים מבינים, או לכל הפחות רוצים שאחרים יבינו, את זהותם ואת יעדיהם במזרח התיכון

מעורבות חברתית של צוותי אוויר בישראל בחיי האזרחות

מחקר שבוצע מעלה תזה שלפיה צוותי האוויר תופסים את עצמם כבעלי תרומה חברתית גבוהה, אולם בפועל רמת המעורבות האזרחית־חברתית שלהם נמוכה מאוד. על בכירי המפקדים בחיל האוויר לקחת אחריות על "העתיד האזרחי" של אנשיהם כבר במהלך שירות הקבע, לתחומים של תרומה חברתית וציבורית

הקשר בין אוטובוסים, טייסים ואנשי תקשוב

המצב הנוכחי שבו חיילי תקשוב מגיעים לשמ"פ ורודפים אחרי הטכנולוגיה הבאה מותיר אותם אנלוגיים בעולם דיגיטלי. הפיכתם ל"טייסי תקשוב", שעובדים עם ספר סד"פים כאשר הם מגיעים לטפל בתקלה, תייצר שפה משותפת לכולם ותהפוך את צה"ל לארגון לומד

בין המ"מ למ"כ

המ"מ לא יוכל להצליח בעבודתו אם מקורותיו הרוחניים יילכו ויידלדלו, כי רק מי שמכיר את עצמו, היודע ללמוד ולרכוש ניסיון, ראוי להיות מנהיגם של אחרים בימי שלום ולא כל שכן בימי מלחמה

מבצע "סינדור": עליונות אווירית ולוחמה תודעתית בקונפליקט הודו-פקיסטאן

העימות הצבאי במאי 2025 בין הודו לפקיסטאן אינו עוד סבב לחימה באזור מתוח, אלא נקודת מפנה בדרכי הפעלת הכוח, בתפיסת ההרתעה ובאופן שבו מתנהלים קונפליקטים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת ובדינמיקה תודעתית. מבצע "סינדור" ומקבילו "עם כלביא" באיראן חודש לאחר מכן ממחישים כיצד ניהול הסלמה מבוקר, תקיפות מדויקות ושימוש מתוחכם ביכולות תודעתיות הופכים לכלים מרכזיים בהתמודדות עם יריבים מצוידים היטב, הפועלים גם בזירת המידע

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בימים אלה, 20 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון, מתהווה שיח ציבורי על אודות פעילות צה"ל ברצועת הביטחון וכן בנוגע להליכי קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית. נראה כי בסוף שנות ה־ 80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל בבעיה אסטרטגית דומה – מתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון. באותם ימים התמודדה ישראל בעיקר עם האנתפאדה הראשונה, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת.

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת