מציג עמוד 28 מתוך 824 תוצאות
במאמרו "טנק המרכבה- מכשול לקרב המשולב" (מערכות 373, נובמבר 2000) טוען אל"ם יהודה וגמן כי אין זה סביר להשקיע הון בפרויקט ה"מרכבה" ולהזניח את כל הגורמים האמורים לסייע לטנקים -בעיקר חי"ר וארטילריה. הוא כמובן, צודק, אך הפתרון שהוא מציע לקוי. במקום לפגוע בפרויקט ה"מרכבה" ולדרדר את כוח הטנקים של צה"ל ,יש להעלות את החי"ר ואת הארטילריה לרמה של טנקי ה"מרכבה"
שאלות הכוונה מוצעות לקריאת שער זה: 1. האם צה"ל, כצבא ששדרת הפיקוד שלו מבוססת על קצונה זוטרה צעירה הנדרשת לרכוש מיומנות במגוון שיטות לחימה והפעלת אמצעי לחימה, יכול לדרוש ממערכת ההכשרה והאימונים דבר מה שהוא מעבר לרכישת מיומנויות בסיסיות - כמו התאוששות מהפתעות והסתגלות בשדה הקרב? 2. מה התנאים שצה"ל צריך ליצור בתוכו ומול החברה בהיבטי סובלנות לטעויות של מפקדים בשיקול דעת, כדי לאפשר פיתוח דפוס פו"ש של פיקוד משימה בשגרה ובבט"ש? 3. האם כדי להגדיל את גמישות הפעלת הכוח אפשר לדרוש ממערך המילואים מוכנות גבוהה הדומה לזו של הסדיר בהיבטים של אורך פרקי מילואים ומשאבי אימונים בהיקף רחב, או שלא יהיה מנוס גם בעתיד מדעיכת כשירות הדרגתית והעלאת כשירות בתחילת עימות? 4. אחרי מערכת "צוק איתן" הצעתי כי בהינתן אפשרות יוגדרו המבצעים הראשונים של צה"ל במלחמה כ"מבצעי למידה", שמטרתם לבחון את התאמת כוחותינו לאתגרים בפועל ובמידת האפשר לערוך שינויים והתאמות לפני הפעלת עיקר הסד"כ (הפשיטות בעזה ביממות שלפני תחילת התמרון היו סוג של מבצעים כאלה). האם נכון יהיה לאמץ דפוס כזה לתכנון האופרטיבי בצה"ל?
אף על פי שארגוני הסיוע הבין-לאומיים שפועלים ברצועת עזה עלולים להקשות על ישראל בזירה המדינית, עבודתם היא נכס חשוב שאין לו תחליף. לכן על ישראל ללמוד כיצד לעבוד עם הארגונים האלה
התפשטות מגפת הקורונה בישראל הייתה הזדמנות עבור פקע"ר לצמיחה ולשיפור המענה, בעיקר ההבנה כי הפעולה המשותפת בין הארגונים השונים חיונית להמשך ביסוס יצירת קשרים ושיתופי פעולה בין גופים אזרחיים, שלטון מקומי ושלטון מרכזי
בגיליון: "דוגמן 5ב" – המבצע האווירי ששינה את פני המלחמה / קלאוזביץ עדיין רלוונטי לצה"ל / 80 שנה לכיבוש עיראק וסוריה – על שיתוף הפעולה בין הבריטים, האצ"ל והפלמ"ח / בעקבות האירועים באפגניסטאן – על הגמישות / על המהפכה בעניינים צבאיים והשינוי ב"פני הקרב" / בעקבות האירועים במפרץ: חשיבותה של אסטרטגיה ימית בעת הנוכחית / האם הלחימה מעצבת את הטכנולוגיה או שמא הטכנולוגיה מעצבת את הלחימה
ההתייחסות המסורתית של צבאות בכלל ושל צה"ל בפרט לנושאים של רפואה התמקדה בעבר בפציעות באימונים ובקרבות. כיום העיסוק הוא רחב הרבה יותר וכולל טיפול בגורמים חברתיים והתנהגותיים. ברמת מקבלי ההחלטות במישור הלאומי חשוב ליצור סביבה תומכת, שתאפשר לצה"ל לקדם את בריאות חייליו ומפקדיו
עדכון תבנית הפקמ"ב נובע בעיקר מפערים מקצועיים ותפיסתיים, ואין לראות בו ככזה הנובע מהרצון לחדש בשם החדשנות. ההטמעה אינה נעשית רק במסירת הפקודה העדכנית למפקדים ולבסיסי ההכשרה, אלא מחייבת עיסוק אמיתי של המפקדים והמדריכים, אשר מתחיל בלימוד השינוי ומהותו, ממשיך באימוץ השינוי באופן אישי ואחר כך בהטמעתו בתוכניות ההכשרה, באימונים, בתכנון המבצעי ובלחימה בפועל
כל ניסיון להצביע על כיוונים צפויים להתפתחות תפיסת פיקוד משימה עלול להיתקל בגורל הצפוי למתנבא. באימונים ובהכשרות גוברת החשיבות של בקיאות בעלי התפקידים בתו"ל העדכני ושל שליטתם במושגים ובמונחים המקצועיים. כאן לעולם נחיה בתוך מתח ארבע קוטבי שבין המפקד המקצועי ובין המפקד בעל תחושת השליחות. כך או כך, נדמה כי פיקוד משימה הייתה ועודנה הגישה העדיפה להשגת ניצחון בשדה הקרב
החשש מפני התערבות מדינות זרות בהליכים פנימיים של מדינות דמוקרטיות הפך בשנים האחרונות לאיום ממשי. מדינות כמו רוסיה סין הוציאו סכומי כסף נכבדים על מנת להשפיע על דעת קהל באמצעות "עוצמה חדה" כדי להשיג אינטרסיים גלובליים. ערב הבחירות בארצות הברית יוצא לאור "עיונים בביטחון לאומי" מס' 25, ובו המחקר של צ.י מהמכללה לביטחון לאומי שאין רלוונטי ממנו. המחקר עוסק ברכיבי ההשפעה השונים בלוחמת המידע הרוסית, מתי ישתמשו בהם, מהם הסימנים המעידים על התקפה וכיצד ניתן להתמודד עימה
בפני מי שרוצה לבנות כוח מאוזן עומדות שתי אפשרויות: לתת מענה חלקי לכל האיומים או מענה שלם לכמה איומים מרכזיים. המאמר מסביר מדוע הגישה השנייה נכונה יותר