הגיאוגרף בשירות התכנון הפיזי הצבאי בישראל

הארגון הצבאי כ"הימאי האבוד"

אש בקווים

הספר אש בקווים מגולל את תולדות מלחמת ההתשה שהתנהלה מקיץ 1967 ועד קיץ 1970 לאורך גבולה המזרחי של ישראל. אמנם חלק הארי של תשומת הלב הופנה ללחימה שהתנהלה באותה התקופה לאורך תעלת סואץ, אולם בשני היבטים הייתה הלחימה במזרח מאיימת יותר. ראשית, היא איימה באופן ישיר על חייה של אוכלוסייה אזרחית גדולה ועל מוקדים כלכליים חשובים כמו נמל אילת ומפעלי ים המלח. שנית, היא הייתה המחסום היחיד בפני החדרה בלתי נשלטת של חוליות טרור לשטחי יהודה ושומרון ומשם אל לב מדינת ישראל

מהי תפיסה וכיצד מגבשים אותה? מאמר לקריאה ולשמיעה

תפיסה היא הבסיס לתורת הלחימה, לפיתוחם של אמצעי הלחימה, להכשרת הלוחמים, לאימונם ולמבנה הכוח. כדי לגבש תפיסה מוצלחת יש להיצמד לכמה עקרונות יסוד המוסברים במאמר

הפסיקה הצבאית ביחידה - דגשים ראשוניים

על רב של יחידה צבאית לראות את עצמו רב של קהילה שבה חברים אנשים בעלי אמונות ודעות שונות, ולכן בפסיקותיו עליו לפעול למען חיזוקה של תחושת האחדות ביחידה. בכך יסייע לה למלא את משימותיה כנדרש

המקצוע הצבאי - בין מקצוע אקדמי למקצוע מעשי

הקצינים בצה"ל מחונכים לחשוב באופן מאוד מעשי ומתקשים לראות את התועלת שבלימודים אקדמיים. הדרך לשנות את גישתם זו היא להוכיח להם שיש לכך ערך מאוד מעשי לעיסוקם היום-יומי

דיפלומט במדים

ישנם הטוענים שבעידן הקשרים הישירים בין ממסדים ביטחוניים של מדינות אין כבר צורך בנספחים צבאיים. אבל בסופו של דבר אין תחליף לקשרים האישיים שיוצר הנספח הצבאי עם ראשי הממסד הביטחוני בארץ שבה הוא משרת

הדוקטרינה הצבאית של סוריה והאמצעים למימושה

בשיח הצה"לי קיימת הדעה שלפיה סוריה תנסה במלחמת עתידית נגד ישראל לנהל מערכה א-סימטרית. הגישה הזאת מספקת תיאור שטחי מאוד של המציאות

הידע הצבאי כבסיס להסדרת מרחב השיח ולחולשת הפיקוח האזרחי במציאות של עימות מוגבל

דגשים משתנים במחויבות הצבאית של ישראל, 1991-1981

כל שנות קיומה נאלצה ישראל לשאת בהוצאות ובהתחייבויות גבוהות לביטחון בשל הסכסוך הערבי-ישראלי והפניית משאבי האנוש לקיזוז העליונות של האויב. במאמר זה מובאת סיבה שלישית למצב