צה"ל - עוד עמותה של המגזר השלישי
צה"ל ממלא ברצון פעילות שאינה בתחום אחריותו, אך בכך הוא חוטא לייעודו, מסכן מרכיבים בדמוקרטיה ומעצים את התחושה שהחברה הישראלית היא חברה מגויסת. לכן יש להגביל בחוק את העיסוקים הלא צבאיים של הצבא
מציג עמוד 250 מתוך 2964 תוצאות
צה"ל ממלא ברצון פעילות שאינה בתחום אחריותו, אך בכך הוא חוטא לייעודו, מסכן מרכיבים בדמוקרטיה ומעצים את התחושה שהחברה הישראלית היא חברה מגויסת. לכן יש להגביל בחוק את העיסוקים הלא צבאיים של הצבא
קצינים רבים בצה"ל חושבים שהלויאליות - תכונה שנחשבת לחיובית ולרצויה - מחייבת אותם להסכים תמיד לדעות של מפקדיהם, גם אם הם משוכנעים שמפקדיהם טועים. זו גישה שעלולה להוביל לרידוד החשיבה בצבא
בטקס חילופי הרמטכ"לים העביר הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי את "ספר המטרות" לרמטכ"ל הנכנס בני גנץ. מאחורי המחווה הסמלית הזאת מסתתרת תורת לחימה בעייתית. במאמר מוצגת התורה הזאת ומוסבר מדוע על צה"ל לזנוח אותה ולאמץ תורה אחרת
בעשור וחצי האחרונים נעו גישות הממשל בארה"ב כלפי מבצעי השלום בין התלהבות רבה להסתייגות מוחלטת. הגישה כיום היא מפוכחת מאוד, שכן ברור לכולם שמדובר במבצעים מורכבים מאוד ויקרים מאוד שמצריכים תיאומים ושיתופי פעולה עם גופים בין-לאומיים ואזוריים
ב-1953 היה צה"ל במשבר עמוק: יכולתו המבצעית הייתה לקויה, ציודו היה דל, המורל של לוחמיו היה ירוד. שיקום הצבא הוטל על רב-אלוף מרדכי מקלף. בסדרה של דיונים דרמטיים ושל צעדים אמיצים הוא סלל את הדרך לבניית צה"ל מודרני ויעיל שהפגין את יכולותיו במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים
זמן רב מתבזבז בצה"ל בדיונים ארוכים ורבי משתתפים. המאמר מסביר מדוע רבים מהדיונים בצה"ל אינם יעילים ומה ניתן לעשות כדי לייעל אותם
ישנם משפטנים שחושבים כי טרוריסט הוא מטרה לגיטימית רק בעת שהוא מבצע פעולות טרור. לפני כן ואחרי כן הוא זכאי לדעתם לחסינות כמו כל אזרח אחר שאינו מעורב בלחימה. בעיני ישראל התפיסה הזאת היא עיוות של המוסר
בניגוד לטענתו של תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי ("הכוח האווירי לאן?", מערכות 437 , יוני 2011) ישראל השתמשה בעבר - יותר מפעם אחת - בכוח אווירי בלבד כדי לפתור בעיות אסטרטגיות קשות
מלחמת העולם השנייה הייתה משופעת ב"ברבורים שחורים" – הפתעות יוצאות דופן שהייתה להן השפעה מרחיקת לכת על המלחמה. המאמר מנתח שניים מהם - מבצע "ברברוסה" וקרב הארדנים. לקחיו רלוונטיים גם למציאות של ימינו
לחימה באש צריכה להיות המוצא האחרון במאבק בטרור. על פי תפיסת היהדות, קודם כול יש לנסות לבלום אותו בדרכים מדיניות, כלכליות, משפטיות וכו'. בלית ברירה מותר להילחם בו באש - גם אם זו תגרום לפגיעה אגבית באוכלוסייה אזרחית שהיא חלק מקולקטיב הטרור. עם זאת אסור בשום פנים ואופן לפגוע בה באופן מכוון