70 שנות צנחנות רוסית, מה יכול צה"ל ללמוד מכך?

עוצמת האש כמסגרת אורגנית בחיל הצנחנים הרוסי לאחר רפורמת ''המראה החדש'' ב־2008

שינוי דוקטרינה ומימוש לחימה היברידית בסוריה: מרכזי הפיוס הרוסיים

פרק ראשון: תפיסת הביטחון הלאומי של טורקיה

האם נכון לוותר על המפעיל האנושי במערכות לחימה אוטונומיות

עם התקדמות היכולות הטכנולוגיות ומורכבות המערכות האוטונומיות נשמעת לאחרונה הטענה שאין יותר צורך באדם לשם הפעלת המערכות. ואולם הניסיון בהפעלת מערכות מסוג זה במערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, ב־20 השנים האחרונות, מוכיח אחרת

פרקטיקות מנהיגותיות של הדרג הטקטי בשדה הקרב העתידי

הטכנולוגיה הופכת את תפקיד המפקד לדואלי, באופן שבו היא גורמת לו לפעול בד בבד בשני "עולמות מקבילים". באחד מהם הוא המרכז, ומשמש כמקבל ההחלטות וכמעצב המציאות; ובאחר הוא חלק מרשת שלמה, שלא פעם דוחקת אותו לעמדת השפעה משנית. על המפקד להרכיב לעצמו סל מאפיינים ופרקטיקות שיאפשרו לו הסתגלות מהירה והתארגנות מיטבית

זה הצבא שאנחנו רוצים?

צה”ל כפי שעולה מספרו של עמוס הראל הוא צבא שאינו מעריך את תרומת החיכוך הקרבי להתפתחות של רוח החיילים והמפקדים. עמוס הראל, ”תדע כל אם עברייה - קווים לדמותו של צה”ל החדש” (כנרת זמורה ביתן, 2013)

פרק ראשון: חיסון קוגניטיבי כהכנת הגורם האנושי ללחימה

טכנולוגיית מעיל רוח

מערכת מעיל רוח היא אמצעי להגנה על רק"ם מפני טילי נ"ט נושאי מטען חלול. לכאורה זהו נשק טקטי, אך למעשה צפויה להיות לו השפעה אסטרטגית: הוא ישנה לא רק את שדה הקרב, אלא גם את האופן שבו הקברניטים מקבלים החלטות

מעיל רוח - נשק ההכרעה

בניגוד לתפיסה המקובלת, מערכת מעיל רוח אינה מיועדת להגנה בלבד אלא מחזקת מאוד את היכולת ההתקפית של כוח יבשתי מתמרן. תגובה למאמרו של עמוס דותן, ”טכנולוגיית מעיל רוח”, מערכות 448, אפריל 2013