העומק: משחיקה להכרעה

אומץ לב רב נדרש מן הנלחמים בחזית – הם שיפגשו את החיכוך הנורא של מסה מול מסה. מנגד, פעולות בעומק החזית או בעורף האויב מחייבות אומץ לב של מקבלי ההחלטות והיערכות תואמת. צבא שיש לו רצון להכריע, אומץ לקבל החלטות ומפקדה ייעודית כמפקדת העומק צריך להיות בנוי כראוי, מאומן היטב ואמיץ מחשבתית למצות את כליו – בשלב עיצוב ההיגיון האסטרטגי, בשלב התכנון האופרטיבי ובשלב הפעלת הכוח תוך כדי הלחימה

מקרא מפות וסוגיות מרכזיות במערכה

הטנק

מימי שמירה והגנה

מה בין טכנולוגיה לפסיכולוגיה צבאית

האתגר: הופעתן של טכנולוגיות חדשות (דוגמת ה־data big ,שיפורים אלגוריתמיים, מחשוב בענן, שיפורים בתקשורת וחומרות קצה חזקות יותר מבעבר) מאפשרת סוגים חדשים של לחימה וקוראת תיגר על תפיסות היסטוריות של שדה הקרב. הטכנולוגיות החדשות משנות גם את עולם הפסיכולוגיה הצבאית ואת שלל הממשקים שבין פסיכולוגיה ובין צבא ולחימה. לפסיכולוגיה הצבאית המשתנה תפקיד חשוב עוד יותר בעידן הנוכחי, כאשר ההצלחה בשדה הקרב החדש מושפעת מהתפיסה והחשיבה האנושית בנוסף להישגיים צבאיים מסורתיים.

המכה האווירית המקדימה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים

כאשר נודע בשחר ה-6 באוקטובר 1973 כי עוד באותו יום תותקף ישראל על-ידי צבאות מצרים וסוריה, דרש הרמטכ"ל להנחית מכה אווירית מקדימה. מטוסי חיל האוויר חומשו בתצורת תקיפה והמתינו כמעט עד הרגע האחרון להכרעת הדרג המדיני. זה הכריע בסופו של דבר נגד המכה המקדימה. בשל הכרעה זו ובשל העובדה שצבאות מצרים וסוריה החלו את מתקפתם מוקדם מהצפוי נכנס חיל האוויר למלחמה כשהוא אינו מוכן במלואו לא למשימות הגנה ולא למשימות התקפה

השריון לאן? – חלק שני

הטנק הוא מרכיב מרכזי בשדה הקרב, ומספק יכולת שאינה זמינה בפלטפורמות אחרות. כאשר הוא מופעל כחלק מצוות קרב משולב אפקטיבי, שמונהג היטב, מאומן היטב ומונחה על ידי תו"ל נכונה, ומפעיל מערך יכולות רחב לאורך כל רוחב ועומק שדה הקרב ולמשך זמן מספק – אזי יחד עם שאר צוות הקרב הרב־ חילי יוכל לשרוד – ולהצליח. מאמר חדש מאת קולונל (דימ') קלינטון ג'יי אנקר השלישי, שמתכתב עם מאמר שכתב ב"מערכות" לפני למעלה מעשור

מפקדות מבצעיות בחירום: על מאפייני החוויה ודפוסי הפעולה מזווית הפסיכולוגיה הצבאית

האתגר: חוויית החירום במפקדות כוללת אחד עשר מאפיינים עיקריים ייחודיים: (1) תחושה של אי־ודאות – בנוגע לתמונת המצב בעת החירום, המסוגלות האישית, מועד סיום החירום ומצב הסיום בחירום. (2) קושי במעבר מהתוכנית לשעת חירום למימושה – עקב הקושי להיפרד מהמוכר והבטוח, תחושת הפסד ואשמה, והעמימות בנוגע לתמונת המצב ומשמעותה. (3) תופעת ה"רשומון" והקושי ביצירת תמונת מציאות קוהרנטית. (4) חוויית היתירות כאשר כמה מפקדות פועלות באותו תווך מערכתי. (5) חיכוך בין גישות מבצעיות ותרבותיות בנוגע לאופן ניהול המערכה. (6) אופי המשימה השונה היוצר פערים בין תכנון לביצוע ובין גמישות ליציבות. (7) צורך בפיצול קשב בין עיסוק בתכנון המשך הלחימה ובין ניהול הקרב, בין גזרות שונות, בין מאמצים מבצעיים שונים ובין היבטים לוחמניים של המערכה להיבטים לא לוחמניים שלה. (8) עומס רגשי רב מצד פקודים ומפקדים, גם כאשר המפקדים אינם נמצאים פיזית בשדה הקרב. (9) תחושת איום אישית וארגונית. (10) תחושת ה־Fishbowl (אקווריום) המתרחשת כאשר בעת חירום תחושת המפקדים האחראים היא כי כולם בוחנים את מעשיהם. (11) שונות בין אהדת העם לחייליו הלוחמים אשר אינה מתערערת, ובין נטייה הולכת וגוברת להפנות ביקורת כלפי המפקדים.

יכולות השדאות והשטח של לוחם החי"ר בשדה הקרב המודרני

שדאות וחיילות הפרט הן הבסיס המקצועי ללוחם הרגלים בשדה הקרב, והמורכבות בהכשרת השדאות הורגשה ביתר שאת מאז שהחל צה"ל לבסס את מהלכיו העיקריים באמצעות כוחות חי"ר. מול שדה הקרב והיכולות הטכנולוגיות המשתנות אל לנו לשכוח את כשירויות הבסיס שיכריעו את הקרבות הטקטיים בלחימה

האסטרטגיה רבתי של האימפריה הרומית