מציג עמוד 24 מתוך 627 תוצאות
בגלל ההיבטים ההייטקיים שלה נוטה ישראל לראות את עצמה כמהדורה מזרח תיכונית של ארצות־הברית, ולכן היא מתמקדת במיוחד בלקחים שהפיקו האמריקנים מהפעלת כוחותיהם במלחמת המפרץ. אבל האמת היא שמבחינת רבות - למשל האפשרות לתקוף אותה מכל כיוון שהוא - דומה ישראל לעיראק הרבה יותר מאשר לארצות־הברית, ולכן לא כדאי לזנוח גם את הלקחים שניתן להפיק מדרך הפעלתם של הכוחות העיראקיים
הרומן "אינדיאנאפוליס- אפוקליפסה" מאת יונתן בן נחום (הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה) נכתב על רקע המערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, אך המסר הטמון בו נכון לכל המלחמות ובכל הזמנים
במאמרו "מלחמת המפרץ -הלקחים עבור ישראל" (מערכות 375-374, מארס 2001) קורא האלוף יעקב עמידרור לסלק הצידה את השיקולים המדיניים הסבוכים בשמה של דוקטורינת "מלחמת הברירה". זהו מרשם לטעויות אסטרטגיות חמורות מאלה שמנסה האלוף עמידרור למנוע
העדר הכשרה צבאית ראויה, ההסתמכות המופרזת על הניסיון האישי ואימוץ "מבחן התוצאה" הם שלוש הסיבות המרכזיות לחוסר המקצועיות בצבא - ובעיקר של המפקדים הבכירים
השלום הוא מרכיב מרכזי באסטרטגיית הביטחון של ישראל, והוא כולל שלושה שלבים: שלב ההסכמים הדו צדדים, שלב ההסכמים הרב צדדיים ושלב הבריתות האזוריות. אנו מצויים בראשיתו של השלב הראשון - בעקבות השלום שהושג עם מצרים ועם ירדן - אך כל התקדמות נוספת תלויה בפתרון הבעיה הפלסטינית
במאמר "האם מלחמת ברירה היא הלקח" ( "מערכות" 377) תוקף שמואל מאיר בחריפות רבה דברים שכתב אלוף יעקב עמידרור במאמר "מלחמת המפרץ - הלקחים עבור ישראל ("מערכות" 375-374) . הבעיה היא שמאיר תוקף דברים שהוא שם בפי עמידרור ולא דברים שעמידרור אכן כתב
צה"ל הגיע לעימות הנוכחי שיזמו הפלסטינים, משום שהשכיל לפתח מראש את הידע הנדרש לניהולו של העימות המוגבל. על צה"ל להמשיך בפיתוח הידע על מנת שימשיך רלוונטי מול האיומים השונים הניצבים בפניו. המפתח לכך מצוי בעיקר בעידוד החשיבה והביטוי
הלחימה המתמשכת באזורי יהודה ושומרון מעמידה בפני המפקדות שם אתגר מיוחד לגבי יכולתן לתכן לטווח ארוך. המאמר הזה מציג מודל שפותח באוגדת איו"ש לתכנון משולב לטווח הקצר ולטווח הבינוני-ארוך. תהליך כזה מאפשר לארגון להגיב במהירות על שינויים מיידיים בסביבה ובמקביל לעצב את עתידו
באביב 1996 בתגובה לירי קטיושות בלתי פוסק ופיגועים נוספים מצד חזבאללה, צה"ל יצא למבצע "ענבי זעם". הוא פועל בהגיון שונה ממבצעים אחרים של צה"ל בלבנון והיה מבוסס כמעט אך ורק על פעילות של כוחות מיוחדים. צוותים קטנים של כוחות קומנדו התפרסו בעורף האויב ועסקו בציד חוליות מחבלים והכוונת חיל האוויר לפגיעה בהם. בפועל המערכה נראתה כ"שדה קרב ריק" בו כוחות קומנדו קטנים נלחמים בכוחות גרילה. בפרק מסביר אלוף (מיל') עמירם לוין, מי שהיה אלוף פיקוד צפון ומתכנן המבצע את היתרונות של מבצע מסוג זה, וערן ברקת מספר איך זה נראה כלוחם בשטח
המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים מבית גלי צה"ל ומערכות מחבר בין סיפורי קרב עוצרי נשימה לתיאוריה צבאית כדי לשפוך אור חדש על המבצעים שעיצבו את האתוס של צה"ל. בפרק השישי: מבצע "רביב". לאחר תום מלחמת ששת הימים החלו אירועים רבים ואלימים שיקבלו את השם: מלחמת ההתשה. חזית מלחמה זו הייתה תעלת סואץ, כאשר הגדה המזרחית שלה מוחזקת על ידי צה"ל והמערבית בידי המצרים. חילופי המהלומות בין הצדדים, שרצו להישאר מתח לסף המלחמה, התאפיינו בשורה של מבצעים נועזים ומלאי דמיון. מבצע "רביב" היה אחד היצירתיים ביותר שבהם. בפרק ננסה להבין בעזרת מפקד כוח השריון במבצע, אלוף (מיל') יעקב לפידות, מה הוביל את צה"ל לצאת למבצע הזה, מה עבר על הכוח בשטח ומה היו תוצאותיו. נשוחח גם עם בוריס דולין, מומחה לביטחון בין־לאומי ומחבר הספר "חומת סואץ", שעוסק במעורבות של ברית המועצות במזרח התיכון בימי מלחמת ההתשה. נשמע ממנו על המלחמה שהסובייטים ניהלו מול ישראל באותן השנים, איך השפיע עליה מבצע "רביב" וכיצד הפעילות הסובייטית עיצבה, בסופו של דבר, את מאזן הכוחות במלחמת יום הכיפורים