תגובה על החי"ר בשדה הקרב המשתנה

נקודת המוצא של הכותב היא כי בשדה הקרב האורבני היתרון האיכותי של צבא מודרני מדינתי - הא־סימטריה - מתפוגג ובסופו של דבר הלחימה היא "אחד על אחד". האם אין היכולת הטכנולוגית, האצורה במשאבים המדינתיים העומדים לרשות הכוח הסדיר, עשויה לפתור את הבעיות האלה? תגובה למאמרו של אל"ם (מיל') בועז עמידרור "אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות", גיליון 485-486 ,עמ' 16-2

פרק ראשון: עם בוא ״האביב הערבי״

פרק שלישי: היזהרו מאידו של מרס — פרוץ המחאה בסוריה

פרק רביעי: מחאה, מהפכה, מלחמת אזרחים וג׳האד

פרק שישי: עלייתה ונפילתה של דאעש וכישלונו של האסלאם הפוליטי והקיצוני בסוריה

פרק שביעי: בואו של הנס, הרוסים והאיראנים באים

פרק שמיני: בין מוסקווה, אסטנה וסוצ׳י לשדות הקרב באל־ע׳וטה אל־שרקיה והחוראן

פרק תשיעי: חזבאללה ולבנון — בצילה של המלחמה

פרק עשירי: ישראל והמהפכה הסורית — צופה מעורבת מן הצד

אפילוג: מחיר המלחמה וגיבוריה