קרב גבורה או קרב מוצלח?

בביקורתו על ספרו של אלישיב שמשי " איפה אני נמצא לעזאזל?" ("החוקר התברבר בשטח" , מערכות 406) עוסק אל"ם משה גבעתי בהשוואה בין זוטות מחקריות לשם הוכחת טענותיו. בכך שהוא מחטיא את הסוגיה העיקרית האמורה להטריד חוקר מקצועי: מדוע באמת קרה מה שקרה? אל"ם גבעתי מתעקש להתעלם מהכישלונות הרבים בניהול המערכה על החרמון ומסתפק בכך שהוא מכנה אותו "קרב גבורה" - וכך יוצא שהוא זה החוטא למחקר ההיסטורי ולא שמשי

מקצוע הצליפה בצבא המודרני

צליפה אינה רק נשק הטרדה, כפי שרבים טועים לחשוב, אלא יכולה להיות נשק הכרעה. לרשות הצלפים עומדות כיום מערכות צליפה מודרניות, שרמת הדיוק שלהן מדהימה. המאמר סוקר את החשובות שבהן

הממד הרביעי

בשנים האחרונות הופך החלל אט אט באופן טבעי לממד לחימה בפני עצמו, הממד הרביעי. התפתחות היישומים הצבאיים בחלל נזקקת לא רק לטכנולוגיה ייחודית, אלא גם למענה מתאים בתחומי הדוקטרינה, האסטרטגיה והארגון. כדי להשיג יתרון על פני יריבים יש צורך להקדים ולפתח את המענה הזה עוד לפני שיבשילו אמצעי הלחימה ויגיעו לשדה הקרב

מהחלל האסטרטגי לחלל הטקטי

פריצות הדרך בתחום המיקרו-לווינים והשיגור האווירי מאפשרות להיעזר בחלל גם בלחימה ברמה הטקטית. עם זאת חשוב לבחון ביסודיות ובזהירות את יחסי העלות- תועלת של התפיסה החדשנית המוצעת במאמר במאמר ולבחור את דרך מימושה המיטבי

האצה וקידום של תהליכי פיתוח בצבא

נוהלי העבודה בצבא אינם מעודדים חדשנות ויעילות. ניתן לשנות את המציאות הזאת באמצעות אימוץ נוהלי עבודה הנהוגים בחברות היי-טק

האסטרטגיה של הכוח המזערי

מאמרו של ד"ר שאול שי "הטרילוגיה של המערכות העוקבות" לא מדגיש את העובדה המרכזית: אסטרטגיית "העיצוב מחדש", שבמסגרתה פולש הצד החזר למדינה התמוכת בטרור, רק שופכת שמן על גלגלי הטרור. האלטרנטיבה ההגיונית היא להילחם בטרור בלי לנסות להחליף את המשטר של המדינות שתומכות בו.

הטנקים הסובייטיים לא היו נחותים

במאמרו "כמה היבטים על מודיעין טכנולוגי" (מערכות 405, פברואר 2006 ) כותב ד"ר עזריאל לורבר שהטנקים הסובייטים שהשתתפו במלחמת האזרחים הספרד לצד כוחות הממשלה היו נחותים מהטנקים ששלחו הגרמנים לפרנקו. זו קביעה הרחוקה מהאמת, ומציאות שדות הקרב בספרד הוכיחה אחרת

החוקר התברבר בשטח

תא"ל (מיל') אלישיב שמשי כתב ספר על נושא חשוב - כיצד השפיעו טעויות ניווט של מפקדים על תוצאות קרבות ("איפה אני נמצא לעזאזל?"). אבל לפחות הפרק בספר העוסק בקרב החרמון ב-1973 רצוף בשגיאות כה רבות, עד כי כל מסקנותיו הן חסרות ערך, ואין למפקדי צה"ל מה ללמוד מהן

המלחמה שאינה נגמרת

ספרו של אילן בכר "זה מה שאני זוכר - עדות אישית על הלם קרב" הוא מסמך אנושי מדהים המאפשר לנו להציץ פנימה אל נימי נפשו של חייל שנפגעו שאינו נרתע לכתוב בכנות מרשימה על חולשותיו ועל צרכיו

ננצח או שניעלם