תפיסת למידה "בשחור"

צו השעה בעידן הקורונה יצר האצה בתהליכי השינוי הטכנולוגיים בעולם הלמידה, וחייב מעבר ללמידה מרחוק ושימוש בפלטפורמות דיגיטליות באופן מוגבר כפי שלא נעשה בעבר

על עבודה מרחוק, ביטחון מידע וקשרי חוץ בעידן קורונה

צה"ל עושה רבות כדי להמשיך לשמר את הכשירות והמוכנות לעת חירום, וביצע שינויים מהותיים בשנה החולפת בעקבות הקורונה. בהקשרי העבודה מרחוק נותרה לנו עוד כברת דרך

השירות הימי שהיה לחיל הים

חזון תחיית הימאות העברית, שהחל בסקציה הימית שהוקמה עוד בשנות ה־20, הניסיון שהצטבר בימי ההעפלה וההשקעה הנבונה במעשה ההתנדבות לצי הבריטי הוכיחו את עצמם ביום הפקודה כשהשירות הימי של ההגנה הפך לחיל הים של צה"ל

מגזין סוף השבוע של מערכות - 20 בנובמבר

מאמר על מודל האימונים החטיבתיים המתמשכים כתשתית למוכנות לתמרון עתידי / פודקאסט שקורא לשינוי בתפיסת ההפעלה של אנשי המילואים / 100 שנים להולדתו של סר דיוויד סטירלינג - מפקד הרפאים / 60 שנים לקרב יא דראנג / סקירת ספרות מאת חניך מחזור א' בתוכנית ארז

הגנת יישוב מפני התקפת אויב במלחמה - מדוע נדרש שינוי תפיסתי עמוק ומה מאפייניו

בעקבות 7 באוקטובר עלה נושא הגנת היישובים לכותרות. בתחום נערכו שינויים מבורכים, בעיקר בתחום איוש, ציוד ואימון מחלקות ההגנה ותשתיות ההגנה הגנריות מול חדירת מחבלים. לדעתנו יש להוסיף, מול תרחיש שבו כוח אויב חדר את קו ההגנה הראשון על הגדר, ארגון היישוב עם עומק וקווי הגנה נוספים, על בסיסם תוכל מחלקת ההגנה להגן על תושבים ביעילות, עד להגעת כוחות צה"ל

מלחמת המפרץ - הלקחים עבור ישראל

בגלל ההיבטים ההייטקיים שלה נוטה ישראל לראות את עצמה כמהדורה מזרח תיכונית של ארצות־הברית, ולכן היא מתמקדת במיוחד בלקחים שהפיקו האמריקנים מהפעלת כוחותיהם במלחמת המפרץ. אבל האמת היא שמבחינת רבות - למשל האפשרות לתקוף אותה מכל כיוון שהוא - דומה ישראל לעיראק הרבה יותר מאשר לארצות־הברית, ולכן לא כדאי לזנוח גם את הלקחים שניתן להפיק מדרך הפעלתם של הכוחות העיראקיים

אפיון הפיתרון ומימושו

נעורים בלחימה

מודקאסט: על התרבות ההתרעתית במערכת הביטחון מאז 7 באוקטובר?

אחת השאלות הקשות ביותר שעלו אחרי אסון 7 באוקטובר היא איך נעלמה ההתרעה ממערכת הביטחון שנחשבה במשך שנים לעמוד תווך לתפיסת הביטחון לצד ההתרעה וההכרעה?

פסיכולוגיה צבאית מזווית אמ"נית – מפגש מהסוג האחר עם הצד האדום והשפעותיו

האתגר: לפעילות המודיעין השלכות מנטליות רבות. בשירות זה מעורבים גם קשיים רגשיים שהמודעות אליהם פחותה כיוון שלכאורה אין לגיטימציה לדון בהם במסלול שירות שבו עקרונית אין סיכון פיזי ובגלל האופי הסודי והחשאי של העבודה האמ״נית. משרתי אמ"ן מתמודדים עם אתגרים רבים כמו פעילות בגבולות מטושטשים, חוסר בהירות בנוגע ל״אסור״ מול ״מותר״, תרבות סוד מקודשת הגובלת לעיתים ב״פרנויה מתוחזקת״ עימה החייל נאלץ להתמודד לבד, תחושה של אחריות טוטלית בה ״ביטחון המדינה מונח על כתפיי״, היחשפות לתכנים קשים בלי יכולת לספר עליהם, פער בין יכולת מקצועית־שכלית ובין בגרות רגשית, ועוד. "[...] החלום שלי היה להגיע ליחידה. כל המסלול שלי כילד היה כדי להיות שם. גם ההורים שלי דחפו מאוד. בתיכון הייתי נחשב אולי קצת למוזר, לא הייתי הלהיט בכיתה... לא בטוח שהבינו אותי כל כך, אבל כל זה השתנה כשהגעתי ליחידה. הרגשתי שהגעתי הבייתה, שמבינים אותי. אני עושה ביחידה עבודה עם אנשים מדהימים, תפקיד ממש מאתגר עם השפעה יוצאת דופן [...] בשנתיים האחרונות עשיתי דברים קריטיים שאני חושב שהצליחו למנוע הרבה פיגועים. יושב קצין בגלילות ומצליח לשנות דברים במציאות במקום אחר ולהציל אנשים חפים מפשע. זה מדהים בכל קנה מידה... לפעמים אני לא מבין איך נותנים לי לעשות דברים כל כך חשובים בגיל כל כך צעיר. בבית ההורים לא סומכים עליי בכל מיני דברים וביחידה אני עושה דברים מטורפים... אחד האירועים שהכי השפיעו עליי בשירות זה פיגוע שלא זיהינו בזמן ונהרגו אזרחים ישראלים. עד היום זה מעיק עליי, הלוואי שיכולתי לעשות משהו אחרת". (סרן א', קצין סייבר באמ"ן)