אמ"ן יוצא לאור

העשור הראשון לאגף המודיעין בצה"ל

עד קצה היכולת חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים

למהותו של מקצוע הפיקוד הצבאי

העיסוק הצבאי הוא מקצוע לכל דבר, החולק מאפיינים משותפים עם המקצועות האזרחיים. עם זאת חיוני להבין את המאפיינים המייחדים אותו מכל משלח יד אחר: הדרישה ממפקדים ומחיילים להיות מוכנים בשעת הצורך להרוג ולהיהרג והמציאות שבה הלחימה -המבחן העליון- היא בדרך כלל גם המבחן הראשון למפקד

הקמת כוחות מיוחדים בלוחמה נמוכת עצימות

הקמת יחידות אד הוק - דוגמת 101, "דובדבן" ו"שמשון" - כדי לפתור בעיות ייחודיות היא פתרון שנוקט צה"ל מאז היווסדו. זוהי דרך שגויה ובזבזנית, שכן בעוד שקל להסב יחידות רגילות למשימות מיוחדות של לחימה נמוכת עצימות, הרי קשה מאוד להסב יחידות מיוחדות ללחימה רגילה, גבוהת עצימות

על תיאום, על שיתוף פעולה ועל מה שביניהם

מנגנון הקישור והתיאום הביטחוני, שהיה אבן יסוד במערכת היחסים שבין צה"ל למשטרה הפלסטינית בשנים 1996-1994, עם תחילת יישומו של הסכם אוסלו, נחלש והפך במידה רבה לבלתי רלוונטי במציאות של שנת 2000. נראה כי הגיע הזמן למנגנונים חדשים שיתאימו למציאות המשתנה

הנגמ"ש - אמצעי תובלה ממוגן או רכב לחימה נושא רובאים?

המגמה הברורה, המתגבשת מהניסיון המבצעי וממשחקי המלחמה היא שתכלית הנגמ"ש היא קודם כול לשמש כלי תובלה מוגן לכוח הרגלי ולא רכב לחימה. מכאן שראוי להשקיע יותר במיגון הנגמ"ש מאשר בחימושו

אתניות וטריטוריאליות בבלקן

ישנן סיבות היסטוריות רבות לפיצול האתני העצום בבלקן לעומת ההומוגניות האתנית במערב אירופה, אולם הפיצול האתני הזה לא חייב היה להסתיים במרחץ הדמים של שלהי המאה ה-20. תחת טיטו הלכו והתמזגו העמים השונים ביוגוסלביה- בין היתר באמצעות נישואי תערובת. תהליך זה ,שנזקק לזמן נוסך ,נקטע בבת אחת בעקבות קריסתה של ברית המועצות

עוד ניצחון כזה...

במשך 78 הימים, שבהם הרסו מטוסי נאט"ו גשרים, שדות תעופה ובתי זיקוק בסרביה, וחיפשו לשווא -מגובה של שלושה ק"מ - טנקים יוגוסלביים חבויים בין גבעות קוסובו, נטבחו באין מפריע לפחות 10,000 גברים נשים וילדים אלבנים. מעשי הטבח ההמוניים, האונס הביזה והשריפות נמשכו עד שלא היה כבר כמעט מה לשרוף או לטבוח בכפרים ובשכונות של האלבנים. רק אז הודיע נשיא יוגוסלביה, מילושביץ', שהוא נכנע

הגיגים על מגבלת הכוח - או הלקח הלא נכון שלמדנו מאירועי קוסובו

דיון תיאורטי זה התרחש בעקבות ההפצצות שערך חיל האוויר על מטרות תשתית בלבנון בפברואר 2000. מטרתו של הדיון הייתה ללבן נושאים מוכרים מכיוונים לא שגרתיים

מי ינצח בשדה הקרב העתידי?

שדה הקרב העתידי אינו מונופול של שום קצין או פרשן צבאי. אף אחד מאלה עדיין לא השתתף בו, והתחזיות באשר לאופיו, למיקומו ולכלי הנשק שיופעלו בו אינן רלוונטיות כיום. אולם קציני צה"ל הדנים בו חייבים לפתח כלי חשיבה שלפיהם צה"ל חייב לנצח באותו שדה קרב בכל מקרה ובכל מצב ולא לרמוז אפילו כי "כלל לא ברור איזה צד ינצח בו"- כדברי אל"ם דורון מינרט במאמרו "משריון למיכון אווירי" (מערכות 370, אפריל 2000)