אתגרי פיקוד ואיתנות

מערכות 450

אגן ים סוף והמפרץ הפרסי - מפריפריה למרכז

שילוב של הרבה מאוד גורמים הופך את הים האדום ואת המפרץ הפרסי מפריפריה אסטרטגית של ישראל לחזית חדשה, מרכזית ומסוכנת שלה

היכן טעינו במלחמת יום הכיפורים הצעה לחשיבה אחרת

מלחמת יום הכיפורים הייתה התגשמות של ”מקרה הכול" שלקראתו גיבש צה"ל תפיסת לחימה כבר ב־1951. לרוע המזל, צה"ל של 1973 שכח את מה שהוא כבר ידע היטב יותר מ־20 שנה לפני כן

המערכה נגד אוסיראק ממצאים מארמונו של סדאם

בקרב החוקרים במערב התגבש קונסנזוס שלפיו השמדת הכור אוסיראק הזיקה יותר מאשר הועילה, אך זו תפיסה פשטנית: הפצצת הכור הייתה חלק ממערכה רחבה שקנתה לישראל זמן יקר, וגייסה את התמיכה הבין־לאומית שלבסוף חיסלה את האיום העיראקי

הנשיא החיוור על תרומת העיתונות הישראלית להפתעת יום הכיפורים

מעקב אחר הקריירה של סאדאת היה מגלה שמדובר באדם מוכשר וחריף שכל שאינו מהסס לקחת על עצמו סיכונים. אז מאיפה, לעזאזל, צמח המיתוס של לא יוצלח שאין לקחת אותו ברצינות?

הקונספציה מכה שנית

התוצאות הקשות של המלחמה לא נבעו בהכרח מההפתעה, ההפתעה בכל מקרה לא הייתה מושלמת, והשפעתה על תוצאות המלחמה הייתה מוגבלת

התוכנית לאיחוד מוחות

גופים ביטחוניים שונים מתמודדים בנפרד עם בעיות דומות בתחומי המחקר והפיתוח. שיתוף פעולה ביניהם יאיץ מאוד את קידום הפרויקטים שלהם. וניתן לעשות זאת בלי לפגוע בסודיות

לא הכול שחור: הישגי צה"ל במלחמת יום הכיפורים

מרוב עיסוק בהפתעה ובמחדלי המודיעין שוכחים לעיתים שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה בניצחון כה מוחץ של צה״ל, עד כי ב־40 השנים שחלפו מאז לא ניסתה שום מדינה ערבית לצאת למתקפה סדורה נגד ישראל

לא שקיעה - אלא שינוי

צבא המילואים אינו שוקע אלא עובר שינויים הכרחיים כתוצאה מהשינויים במרחב ומהשינויים הטכנולוגיים. תגובה למאמרו של אל”ם איציק רונן ”האם צבא המילואים שוקע?”, מערכות 449 ,יוני 2013