קורי עכביש או חומת מגן? תפיסת החברה כרגישה לנפגעים והשפעתה על המבצע ואופן ניהולו

מבצע "חומת מגן" (2002) נחרט בתודעה הציבורית כאחד המוצלחים בתולדות צה"ל, שהביא לשקט ארוך טווח בערי הגדה. עם זאת, כמלחמה יזומה קדמה להוצאתו לפועל תקופת המתנה ממושכת על רקע תפיסה דומיננטית שמשלה בכיפה בשנות ה־90 של המאה ה־20 בואכה שנות האלפיים, כי החברה הישראלית אינה מוכנה כבעבר להקרבה. מטרתו של מאמר זה להצביע על הרתיעה מנפגעים ששררה בקרב בכירי הדרג המדיני והצבאי, והייתה שיקול משמעותי על עיתוי היציאה למבצע, כשנה וחצי לאחר תחילת אירועי "גאות ושפל". גם לאחר הפיגוע במלון "פארק" במרס 2002, שסיפק את ההצדקה הדרושה – לתפיסתם של מקבלי ההחלטות – ליציאה למבצע, הרצון לצמצם מנפגעים מחשש לירידה בתמיכה הציבורית למבצע, השפיע גם על אופן ניהולו

על הכותבים

התרסקות במוגדישו

הלוגיסטיקה במערכה

הפיקוד העליון

משבר בסביבת הסכם

הפרה מהותית של הסכם שלום בין שתי מדינות - למשל באמצעות הכנסת כוחות גדולים לאיזור חיץ שאמור להיות מופרז - יוצרת למדינת הסטטוס-קוו בעיה קשה: אם תגיב ביד רכה מדי, היא עלולה להזמין מעשי תוקפנות נוספים, ואם תגיב ביד קשה מדי, היא עלולה למוטט את ההסכם, שבהמשך קיומו היא מעוניינת. המאמר הזה מסביר כיצד ניתן לפתור את הדילמה הזאת באמצעות פעולות בעלות "מקדם הפיכות גבוה" - דהיינו פעולות שגובות מחיר מהצד התוקפן, אך בלי לדרדר את המצב בהכרח למלחמה

אתגרים צבאיים, כלכליים וחברתיים של מערך המילואים בצה"ל

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לפרק את מערך המילואים, אבל ספק אם היא יכולה לאפשר לו להמשיך להתקיים בלי רפורמה מעמיקה. מהבחינה הזאת אין די בצעדים שננקטו בצה"ל לשיפור התנאים והאווירה שבהם פועלים אנשי המילואים

מנגנוני ההבסה - כיצד מנצחים במלחמה?

גדוד 52 של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות תש"ח - 1948

מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד

ניתוח קרבות גדודיים שנערכו לפני כמה עשורים ובתקופה האחרונה מלמד כי למרות השינויים הטכנולוגיים הגדולים שהתחוללו במשך השנים, יש מאפיינים משותפים לכל מפקדי הגדודים המוצלחים