מציג עמוד 20 מתוך 594 תוצאות
בקרב המפקדים והחוקרים של מלחמת יום הכיפורים - הן הישראלים והן המצרים - ישנה מחלוקת עמוקה בנוגע לשאלה אילו יעדים רצו המצרים להשיג במתקפת 14 באוקטובר 1973. השאלה המרכזית היא אם המתקפה הזאת הייתה מאמץ אמיתי של המצרים להגיע למעברי ההרים בסיני ואף מעבר להם - בהתאם לתוכנית המלחמה שלהם - או שמדובר היה במראית עין של מאמץ אופנסיבי שנועד רק לרצות את הסורים
חוסן לאומי הוא מכפיל כוח משמעותי המשפיע על תוצאות המלחמה. מגפת הקורונה נתפסת בישראל כאיום על האוכלוסייה כולה, והמאמץ העיקרי של הכלה ובלימה נועד לשלוט בהיקף התחלואה, אך מנגד נדרש לקדם מאמץ נוסף כדי לייצר רציפות תפקודית של חיים בנוכחות הקורונה
מוכנות הכוח הטקטי היא חלק חשוב בעיצוב הלחימה. שכן בעת התקפת פתע כמו מתקפת טט, המענה שניתן על־ידי הכוח מעצב את הקרב, ואילו המענה שמרמת הגדוד ומעלה מעצב את תוצאות הקרב
כיבוש הבופור ייזכר לעד בשל אמירתו האומללה של ראש הממשלה בגין כי בקרב הזה לא נהרג איש מחיילינו ואפילו לא נפצע. עם זאת ראוי הקרב הזה להיזכר בראש ובראשונה בשל הדבקות במשימה שהפגינו הלוחמים - אנשי סיירת גולני ופלוגת ההנדסה
ברור לכול כי התמרון הקרקעי בעזה יהיה דומה בחלק ממאפייניו לזה הצפוי במלחמה בצפון. על כן נכון יהיה לשקול הסטה של תקציבי בניין כוח לשלבי טיהור המרחב, אשר הוזנח עם השנים לטובת קרב ההתקפה, בעל המאפיינים השונים, ואף לאמן את הכוחות לקרבות טיהור מרחב סיזיפיים וקשים לא פחות מהקרבות שבשלב ההתקפה
במסגרת מתיחת הפנים שעברה "מערכות" במאה ה־21, התגבשה ההבנה שלא צריך להנגיש את התכנים רק בפרינט. וכך בין גיליון מודפס למשנהו מתפרסמים מאמרי "בין המערכות" שמופצים לקהלים הרלוונטיים בפורמט דיגיטלי באתר. מהיום כולם במקום אחד במרחק לחיצה. קריאה מהנה
אם מכנסים את כל התובנות העולות מהגותו ומכתביו של בן־גוריון, ניתן להבין כי המבנה הייחודי של צה"ל הוא מלאכת מחשבת, הנגזרת ממחשבה אסטרטגית, ציונית ועמוקה. מאמר זה הוא הפרק הראשון בתפיסת בניין הכוח של צה"ל, שנכתבת בימים אלה ותפורסם בתוך הארגון, ומציג את יסודות בניין הכוח של צה״ל בראי תפיסת הביטחון הלאומי, מהקמתו ועד היום
בחורף של 1939–1940 תקפה ברית־המועצות (168.5 תושבים) את פינלנד (3.6 מיליון תושבים) כדי להשתלט על שטחים אסטרטגיים ולהפוך אותה לרפובליקה עממית סובייטית. בעזרת תורת לחימה טובה, הכנות דקדקניות והרבה נחישות הצליחו הפינים לבלום את הצבא האדום במשך יותר משלושה חודשים ולהסב לו אבדות כבדות. בסופו של דבר אומנם איבדה פינלנד שטחים, אבל שמרה על עצמאותה
